ואין במקום הזה אהבה

רק כירורגית רגשות. בובות ממוכנות עם החיוך הריק מתוכן. וזה מפחיד ותופס אותי בבעתה - כל הפלסטיות הזו והאימון הרגשי הזה. חיקוי רגשות ולא רגשות. אני בחרדה מזה. זה מבעית! נימוס שמאחוריו כל כך הרבה אלימות. כמה אלים הוא העולם. אבל מראית העין היא היא המחרידה. "החברה הכי פרמיטיבית בעולם המודרני" (בודריאר "אמריקה")

היי יפעת, טוב לשמוע ממך! באמת תהיתי מה החלטת בסוף לעשות. את מאוד אמיצה שכך בחרת! אני מצטרפת לליאת לגמרי! ממש לא נשאר לי מה לומר :-) כל מעבר הוא לא קל בהתחלה, וודאי לארץ וסביבה חדשה בליווי חששות טבעיים שלך.. אז אל תהיי קשה מדיי עם עצמך, וגם אל תתני לרגשות להתפרע למקומות קיצון. תני לעצמך זמן להכיר את מה שנמצא מתחת לפני השטח. האמריקאים שונים, זה נכון, ולוקח זמן להבין אותם, את אינסוף החיוכים והבעות הפנים המוגזמות לפעמים. אבל מתחת לכ זה יש אנשים, וכמו אנשים- חלקם דומים לנו, חלקם שונים, חלקם מובנים יותר, חלקם פחות. נצלי את האובר-ידידותיות הזו לצרכייך.. אם את בן אדם שקשה לו לפתוח בשיחה עם אחרים, אז אמריקה זה המקום ללמוד איך עושים את זה :-) את לא צריכה להיות כמוהם כדי להיות איתם. מספיק שתהיי את ותהיי פתוחה למה ולמי שיבוא כדי לתת צ'אנס. אם כבר טסת עד שם, חשבי מה היית רוצה לקבל משנה כזו, בסביבה חדשה, ולכי על זה. נסי. אני מאוד מסכימה עם ליאת שלפעמים מה שמפריד בין התנסות טובה לכזו שאיננה, זה הגישה שלנו. נשמע בנאלי אולי, אבל חייכי לעולם.. תני לו צ'אנס להפתיע.. לא צריך להחזיק כל כך חזק בפנים. לא צפויה תקופה קלה, אני יודעת, אבל לאט לאט... מחזיקה אצבעות ושנה טובה! לילך