פלחי מלון

(הודעה ללילך) הי לילך, להתפלח ככה, מאוחר, מאחור, זה קצת סיבוב מסוכן... ממש קשה לי לראות את זה קורה... (בפורום המקביל אודי כתב בהקשרים דומים - דיר באלאק, לא לשחזר דחיות) יודעת גם שבחזית לפעמים מרגיש מפחיד, ונוח עם ה - ללכת-עם-ולהרגיש-בלי, או שמא ההיפך. כל-כך בא לי לומר עוד כל מיני, אבל משאירה לא', לכשתשובו להיפגש, לומר ממנה בזמנים הכי נכונים לכן. בזהירות. ובמקום של כבוד, כולו מוקדש עבורך. חלף, אמנם, זמן, אבל אולי עדיין תקף, אז בשבילך – כירבולית חדשה ונעימה לעטוף את הכתפיים. א.ה.

הי ליאת וא.ה. קודם כל, תודה א.ה. שראית אותי שם והצעת פלחי מלון מתוקים, שיזכירו ויחזיקו קצת את הגשר שבין א' של פעם לא' של היום. הרגישות שלך יקרה מפז! ולליאת- אני מאוד מצטערת :-) חייכתי קצת לקרוא את המילים הפשוטות, נכנס ישר ללב, אבל האמת שלא פישלת בכלל. לא חויתי את זה כדחייה או שום דבר כזה. אני מאוד מצטערת אם גרמתי אי נעימות. הייתי צריכה מראש לכתוב במקום שיותר קל להבחין בי. כמעט הזמנתי "פישול". פשוט רציתי בשקט ובלי לעורר הרבה תגובות או עניינים. אבל לגמרי אין לך על מה להתנצל. באמת סליחה.. אתמול היה ניתוח קטן ראשון, מן ביופסיה שהצריכה ניתוח ואשפוז קצר. היה בסדר. לשמחתי, הצלחתי למצוא זמן להיפגש עם א' קצת לפני, שלא בהתאם ליום הקבוע שלנו. מוזר לי כמה שזו הקלה עצומה בשבילי שהיא נמצאת בסביבה. הלחץ והמתח שבלהחזיק לבד יוצאים כמו שריקת קומקום, החוצה. יש מקום. באופן מוזר היא אושפזה ממש באותו בניין ובאותה קומה כמו בניתוחים שעברה לפני כמה שנים, והיה מוזר לראות את עצמי מהצד. להשוות בין אז להיום. להשוות בין "הגברת שלי", כמו שכיניתי את המטפלת שליוותה אותי אז, לבין א' שמלווה היום. זו הקלה עצומה שיש לי בתוכי מקום של שקט שבו היא נמצאת שם איתי. שממש אכפת לה ושהיא ממש שם. גם אם היא לא מעודכנת בכל פרט קטן, היא כל כך שם שזה כואב כשהיא איננה בפועל. כמה הייתי רוצה להיפגש איתה באופן קבוע בתדירות כזו, של פעמיים בשבוע, כמו שזימנתי לעצמי הפעם. זה כל כך עוזר לי. המילים שלה לפעמים מציעות נקודת מבט אחרת, במקומות שבהם אני לא מבחינה בה, לפעמים הן מציעות פשוט נקודת מבט- במקומות שבהם עוד אין לי אחת בכלל. ולפעמים אלה מילים קונקרטיות, פרקטיות, שהיא כמו אומרת בשבילי. משמיעה לפניי, מזיזה בפניי כמו כלי משחק על לוח. ואני רואה שזה אפשרי ונשמע בסדר בפיה ומאמצת לי כאילו היו שלי. פשוט מעתיקה משפט שלם שלה ומשתמשת בו. המילים שלה מרווחות לי את הנשימה.. וזה בלי להזכיר את החיוך שלה, המבט ובעיקר הקול שלה- שמכינים את פני ואת תוך השטח שלי, לקלוט את המילים שיבואו. רק לכתוב את כל זה, כבר מביא אותי לנשימה אחרת. מחכה תקופה לא קלה בכלל עם אמא שלי.. צריך להחזיק חזק לפני הride הזה.. טוב שיהיו פלחי מלונים בסביבה.. לנגוס בבשר המתוק והמרווה הזה ולהחזיר כוחות. תודה רבה לשתיכן, א.ה. וליאת יקרות. וברוך השב לגלעד שליט! :-) לילך נ.ב. לליאת: אני לפעמים מתלבטת אם חשוב לומר את כל זה גם לא': לספר לה מה המשמעות של המילים שלה עבורי. לפעמים נדמה לי שהיא יודעת הכל גם לפני שסיפרתי לה, ושאם אספר זה רק יהיה סוג של "פוצי מוצי" :-) ואז אני מוותרת ממבוכה. מה את חושבת?