שלום ליאת,

בואי נתחיל עם העובדות: לפני עשרה ימים, שיתף אותי המטפל בבשמחה משפחתית שמתעתדת להיות במשפחתו, עובדה שתגרום לכך שיאלץ לבטל פגישה או שתיים. ואכן ,קיבלתי ממנו טלפון (ומכיון שלא הייתי זמינה ,הוא השאיר לי הודעה במשיבון)לפני יומיים, שהפגישה שלנו תבוטל השבוע,וכשיוכל-יעדכן אותי ונקבע פגישה . כששמעתי את ההודעה-ניסיתי לחזור אליו טלפונית,אבל הוא כבר לא ענה.... אז איפה אני מחשבותי ורגשותי כרגע? מאד קשה לי.ואני רוצה לפרט:בתקופה האחרונה, שלפני ואחרי הלידה הרגשתי שהוא קרוב לי מתמיד, נזקקתי לו יותר מתמיד והוא אכן היה שם בשבילי. השיתוף שלו(בשמחה המשפחתית),ריגש ושימח אותי כאחד-הוא בד"כ לא אומר מילה על חייו האישיים. במהלך ימי החג הזה הרגשתי שקשה לי,שאני זקוקה לו,ספרתי את הימים ואת השעות לפגישה והנה היא בוטלה לבסוף. עכשיו,משעה לשעה קשה לי יותר: קשה לי שאנחנו לא נפגשים קשה לי שאני לא באמת יודעת מתי כן ניפגש בפעם הבאה קשה לי שאני מרגישה שהוא כרגע לא איתי גם במחשבות-שהוא עסוק במשפחתו שלו ובשמחה שלו. קשה לי שאני בחוץ. קשה לי שקשה לי:קשה לי שביטול פגישה משפיע עלי כל כך קשה לי שקשה לי לשחרר קשה לי שפתאום אני מרגישה איך הקירבה וההערכה מפנה את מקומה לכעס וחוסר אמון. קשה לי, כי אני כ"כ מבינה שהמצב שהוא נמצא בו כרגע מצדיק את אי הזמינות שלו,וגם את אי הפניות המחשבתית:ואני בכל אופן כועסת. אוף איתי, למה אני כזו? אני גם מקנאה קצת (אולי הרבה) באלו מבני משפחתו,שכרגע מחשבותיו נתונים להם. פתאום קשה לי לחשוב על הפגישה הבאה. לא רוצה, אל תתקשר, אל תקבע אותה... מה אני אגיד לך בה? במקום לשמוח איתך-אני אגיד לך שקשה לי? במקום להבין אותך-אני אגיד לך שאני כועסת? במקום להמשיך להתרגש ולהעריך את כל מה שקיבלתי ממך לאחרונה-אני אספר לך שאני מרגישה שאני מתרחקת,וזה לא ממש מחזיק אצלי, ופתאום אני לא כ"כ מאמינה שיש לך מקום גם בשבילי ובשביל מה שקורה איתי? אני מבולבלת. בתחילה חשבתי שעם הזמן אני ארגע. אבל במציאות עם כל רגע שעובר, והוא לא מתקשר, והוא לא מעדכן, והוא לא קובע את הפגישה הבאה או לא נותן לי איזשהו אות חיים ממנו-קשה לי יותר ויותר .

סליחה על ההתפרצות הבוטה. אמנם הנסיבות שונות לחלוטין אך הרגשות מוכרים מאוד, התסכול הקנאה וכל היתר, וזה בהחלט קשה ולכן מובן שאת חשה כך לאחר שהוא אם נקצין את המשמעות של הביטול "ויתר עליך" קצת לטובת... אחרי שכבר חשבת שיש לך מקום מובטח ובטוח. זה לא כל כך הוגן מצידו שהוא לא מתקשר, אבל אולי הוא לא מודע למה שמתחולל בנפשך, אולי במקום לחכות ולהשאר לבד עם הקושי שהולך ומתגבר, תנסי להעביר לו איכשהו את המסר שאת מחכה לו ושקשה לך . מזל טוב לך ומקווה שיהיה קל בהמשך. א.

אני קוראת הרבה זמן את דו השיח שמסתובב כאן. נוטלת חלק בחשאיות. לומדת הרבה, ומזדהה מפעם לפעם ברמות שונות. התחלתי לחכות לתגובה של ליאת. נראה מה היא תענה הפעם. אני אוהבת את האמת הישירה שעטופה בכל כך הרבה תמיכה והכלה. והחברות שנוצרת מהחוויות המשותפות נותנת הרגשה נוספת של תמיכה ושל הרחבת אופקים... בקיצור, מה שרציתי לספר זה שאני קשורה למטפל שלי מאד. דמעות עולות לעיניי כשאני מזכירה את זה. איכשהו היה נראה לי שאת אומרת, ליאת, שהקשר החזק הזה שיש למיקי עם המטפל שלה מסייע לטיפול. האם הבנתי נכון או שרק רציתי להבין כך? ואם כן איך זה עוזר? הכי הכי אני רוצה לדבר על הקשר העצום הזה, זה שאין לו שום השוואה בחיים הרגילים. ואני מזדהה כל כך עם מיקי ועם הרגשות שלה לגבי ביטול הפגישה. הייתי מעצימה את הרגשות עוד יותר. הייתי מתארת קשר של להבה בוערת ביני לבין המטפל, וממילא כל עיכוב הוא בלתי נסבל לחלוטין, אפילו אם הוא הגיוני....