היי

היי . החגים כבר מאחוריי ומחר מתחילה לה שנה חדשה בפועל . מטפלת חדשה הפעם מטפלת קלינית במקביל לנוכחית . מסלול לימודים חדש ואוטוטו עבודה חדשה . הקיץ התאפיין בהרבה שינויים אצלי והמון החלטות שהייתי צריכה לקחת במערבולת של רגשות זה היה נדמה כאילו אין סוף לכאוס הזה שהתחולל אצלי אבל אם אני צריכה לתאר את זה במדוייק ההרגשה היא בדומה לנחש שמשיל מעליו את עורו אבל בשונה משנות חיי המוקדמות אני מרגישה הפעם שזו אני אולי הכוונה לחיבור עם עצמי שלא היה לי מעולם . אני לא באה להגיד שהכל טוב ויפה אצלי אלא לומר כי יש היחסים ביני לביני מתחילים להיות טובים יותר ואותנטיים יותר . אני עדיין מרגישה לפעמים כזו פצפונת שרק מתחילה ללמוד את סודות החיים ולפעמים זה מרגיש כאילו יש קו דמיוני שמפריד בין האדם שהייתי בכל השנים הללו לאדם שאני היום והפחד הוא כי הכל מתחיל מהתחלה אותם דברים שעשיתי וחשבתי ופעלתי לפני הקו לא רלוונטים להיום ואני מרגישה חשופה כאילו שאני רק פוסעת את צעדיי הראשונים . לא יודעת מה עובר עלי לאחרונה אבל אני פשוט כבר לא מרגישה כמו פאקינג מריונטה . שנה מקסימה שתהיה ליאת !

הייתי אצל המטפלת החדשה היא פסיכולוגית קלינית עם נסיון עשיר במקרים כמו שלי . האמת הדבר הראשון שעבר לי בראש לפני שנכנסתי הוא האם היא מושכת( אני מטומטמת מה אני אגיד ?)? למזלי היא לא כך שהוקל לי. היא נראת מאוד מקצועית ומשדרת את זה גם ושיצאתי ממנה סוף סוף הרגשתי שיש על מי להישען הפעם אני מרישה שאפשר לסמוך עליה שהיא תדע אך לעזור לי וגם מרגיש בטוח שם . עד היום לא הפסקתי להתגונן בטיפול ובואנ'ה התעייפתי כבר זה בדיוק מה שאני צריכה פשוט מקום שאוכל לנוח בו ולהיעזר בלי משחקים באמונה מלאה במטפלת שלי באמונה שאני בידיים טובות ומה שנשאר לי זה רק לשתף פעולה . אני רק מקווה שאני מסתמכת על רגשות שהם נכונים בבחירת מטפל כי תכל'ס אני כל כך עייפה מהכתיבה בפורום ומההתנגדויות ומהמבוכה ומהנסיון להסתדר לבד . אני רוצה להכנס לחדר הניתוח לקבל זריקת הרדמה באמונה מלאה ברופאת הנפש שלי ופשוט לשכב שם ולתת לה לחדור אל נבכי הנפש ולעשות את מה שהיא יודעת לעשות ופשוט לנוח . זה מה שחולים אמורים לעשות בד"כ ולא להתערב כמוני במלאכת הרפואה ולבדוק בגוגל ובפורומים שהרופא יודע מה הוא עושה בזמן שהנפש שלהם מדממת למוות . אשכרה אי שפיות על מלא אה?