הי ליאת

חשבתי הרבה על תשובתך האחרונה אליי. אני בהחלט לוקחת אחריות על בחירותי והחמצותי ועיקר הכעס וההאשמה מופנה בעצם כלפיי. גם בעניין אי היכולת להפיק יותר מהטיפול ולהיות יותר אקטיבית בגלל חוסר בטחון עצמי טוטלי ופחדים תהומיים שאין לי מילים לבטאם. הבושה והייאוש גוברים לאור גילי המתקדם ואני בהלם מעצמי... כילדה הייתי מאד פעילה, מצליחה ועם בטחון עצמי טבעי רב, אבל כנראה פגעי החיים קטעו זאת והחל מגיל ההתבגרות,נלחמת רק כדי לשרוד ולא לפגוע בעצמי ישירות או בעקיפין. מצטערת אם מכבידה ומייאשת. תודה על הקשב והמילים.