מחשבות על המטפלת

הי ליאת, אני בטיפול המון המון המון שנים, לאמיתו של דבר ללא סיבה מוצדקת כלשהיא. אך מצאתי לי מקום מאוד אמפטי, תומך ומצמיח בשוטף.המטפלת הפכה להיות אחת הדמויות המאוד משמעותיות בחיי ואני נעזרת,מסתייעת ונתמכת על ידה ולא רואה את עצמי מתנהלת ביומיום ללא המפגשים השבועיים שלנו. כמובן שקשה לי מאוד כשהיא יוצאת לחופשות הארוכות שלה.הבעיה שלי שבגינה אני כותבת היא העובדה שאני חושבת עליה ללא הרף כל הזמן ולעיתים הדבר אינו נותן לי מנוח כמו היום למשל. כשאני כותבת לה מייל והיא לא עונה כעבור יום, או כשהיא בחו"ל אני תמיד מפחדת שמשהו רע יקרה לה. אני גם חוששת מאוד שמא אפגוש אותה מחוץ לחדר בסביבת אנשים אחרים,עם בעלה, עם הילדים עם חברים מה שהסיכוי לכך די אפסי - ממתי אני פוגשת אנשים מוכרים לי כשאני יוצאת מחוץ לבית לבילוי? איך מתמודדים? בגדול היא מודעת לתחושותיי שלא ממש פוחתות עם הזמן. תודה!

הי ליאת, בהמשך למייל מאמש, התחושות הלא פשוטות שלי עם עצמי באי תגובה מהמטפלת לתכתובת שלי איתה רק הולכות ומתעצמות. מצד אחד אני יודעת שיש ביננו ערוץ פתוח לתכתובת דרך המייל, אך כשהיא לא עונה כעבור יומיים מציפות אותי תחושות של חרדה שמא קרה משהו לה או למשפחתה, אולי היא בחופשה ולכן היא לא עונה ולמרות שאני מבינה שהיא לא חייבת להשיב מיד ובטח אין לה כל כוונה לאכזב אותי או לחשל אותי בכך שהיא לא עונה מתח ועצבנות מתחילים למלא אותי ואף כעס על כך. אני תוהה מה עדיף: מלכתחילה לא לתקשר איתה בין המפגשים ואז לא לצפות כל העת לתשובה ממנה או להבין שלפעמים וייתכן שהיא לא עונה ונדבר על כך במפגש, שאני צריכה מאוד להתאמץ להחליט שאני מגיעה אליו ולא נוטשת ועוזבת הכל...