לליאת

היתה לי תקופה נורא קשה והייתי צריכה לעבור משהו שקשה לי לפרט כאן, אבל הייתי ממש במתח ובחרדות , עד כדי כך שרציתי להירדם עד שזה יעבור או אפילו להיות חולה באשפוז - כדי להימנע ממנו ובסוף זה איכשהו עבר ובאמת בחוויה קשה אבל - עבר! אבל אני כאילו לא עיכלתי זאת ונשארתי בתוך איזה עצב שלא חולף ולא יודעת להסביר לעצמי למה. אני מאד עייפה ומאד לא מרגישה הקלה אלא להיפך! איזשהו חנק ועדיין חרדה...(?) האם זו תופעה נורמלית? מעין "פוסטראומה" קטנה??

הייתי צריכה לעבור בדיקה בחשד למחלה המביאה עם הזמן לנכות. בדיקה אחת אישרה את האבחנה ובדיקה חוזרת שללה אותה. הרופאה נרגעה וגם אני שמחתי באותו הרגע , אבל זה חלף מאד מהר והתהפך לעצב נורא גדול . חשוב לציין שאני מטופלת וקיבלתי תמיכה פסיכולוגית במהלך כל התקופה . אבל מרגישה נורא מדוכאת. לא יודעת אם זה מפחד מטעות באבחנה התקינה, אם זה מעייפות מכל מה שעברתי או משהו אחר. כאילו התגובה הרגשית שלי ב delay? השאלה אם ידוע על תופעה כזו, שגם לאחר שהדברים מסתדרים, הרגש לא מגיב מייד אלא לוקח לו זמן?? ליאת, מה את חושבת? - כמובן שעל סמך מה שכתבתי, אשמח לשמוע את דעתך גם אם באופן כללי (מה יכולות להיות הסיבות/האפשרויות ואם זו תופעה שכיחה) הרבה תודה וסופשבוע נעים, תמר