פרידה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
מזדהה מאד עם הודעתה של מיכל בעניין תלות ואולי באותו הקשר, רציתי לשאול איך ללמוד להיפרד??? מאז ומתמיד היה לי קשה "לחתוך" - לסיים קשרים וגם "בקטנה" - להפסיק מישהו באמצע דבריו . תמיד "עשו לי את זה"..ועדיין חותכים קשרים/קוטעים אותי כדי לסיים גם בטיפול, אבל גם עם אחרים. מתענה בגלל תחושת הדחייה וההשפלה, אבל לא לומדת וכועסת על עצמי. כבר מעדיפה להימנע לחלוטין מקשרים/משיחות מלחוות את התחושות הנ"ל!!!!! האם זה הפתרון? תודה!
הי א.ב., רוצה לשתף אותך בכך שלמדתי שהפתרון המועדף והמומלץ הוא, כנראה, בכל זאת לכאוב ולהתמודד עם החלקיות והסופיות... שם, כנראה, ל-יש ולטוב קיימת משמעות בכלל. כמובן שבידיך הבחירה, אבל ההימנעות היא אופציה שלא בטוח שניתן באמת באמת להצליח איתה (בעוונותיי ניסיתי...). גם בדרך זו השליטה מוגבלת למדי, איפשהו תמיד תהיי תלויה במשהו. פרידה אינה בהכרח קטיעה מוחלטת או נטישה גמורה, אני אפילו חושבת שאלו איכשהו דברים די הפוכים. אבל יש סיבה שאלו המנגנונים בפנים ואולי צריך לחקור ולהכיר אותה יותר. בטיפול אפשר ללמוד, אפשר, יותר ויותר מהו אני, מהו זולת. ומכך סיכוי רב שתתחזקי, תתמרכזי ותתייצבי. תהיי עצמאית יותר. זמן, א.ה.
זה באמת נושא קשה. אפשר לעבוד עליו חיים שלמים ולכן זה לא משהו ש"לומדים" אותו כבמטה קסם. אני מניחה שאת יודעת שהפתרון הוא לא המנעות. זה פתרון עצוב מדיי. האדם נועד להיות בקשר, ליצור קשר לחפש קשר. כך אני מאמינה. צריך להמשיך ולהתמודד עם הנושא, גם עם הכאב שבצידו, עם כל הקושי. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
