איך??
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי, יש לי שאלה מאוד חשובה שעדיין לא הצלחתי לקבל תשובה שמספקת אותי. בטיפול אנחנו מגיעים למטפלעם כל הרגשות הקשים מספרים ומספרים עד אין סוף, המטפל מכוון שואל נותן לנו להתבונן להבין את הדברים עד שכל הרגשות יוצאים, הכעס הכאב הסבל מההבנה וממה שעברנו. עד כאן מצויין אבל אני לא מבינה כך הטיפול??? שמזה אנחנו יכולים להתמודד?? למרות שאני רואה ההפך שזה קשה מאוד, או שזה תהליך מהטיפול שמספרים ואחר כך המטופל מכוון נותן כלים עוזר??? אני באמת לא מבינה כלום!!!! אני מחכה למשהו בטיפול לכלים לעזרה לא יודעת למה האמת אני מחכה למשהו שיבוא בטיפול או אני בחלום שרק צריכה לבוא ולספר???? רוצה הסבר מפורט אם אפשר. תודה רבה
הי, אני לא בטוחה שמספרים עד אין סוף על הרגשות הקשים... גם לא על הכל... כלומר, זה לא שחוזרים וחוזרים באופן מעגלי בלי סוף רק על אותו סוג של רגשות קשים כשאין כל חידוש לכל אורך הטיפול. עפי"ר, גם כאשר ישנן לכאורה חזרות רבות, כל פעם העניין מעט שונה. יש איזו תוספת קטנה. אבל בגדול, למה בעצם אני מתכוונת? אני מתכוונת לכך (מתוך היכרותי עם הטיפול שאני עוברת) שיש איזה שלב (הדרגתי, לא חד) שבו אומרים לך, למשל, די להתבכיין עם ה'אכלו-לי-שתו-לי'. מכאן זו את ואחריותך. 'הם' כבר לא פה, או שתפקידן של, נאמר, דמויות העבר אמור להיות כבר משמעותי פחות. ולא שלא התרחשו דברים והיו, נגיד, פגיעות (קטנות כגדולות, מכוונות או בהיסח הדעת) לכעוס עליהן, לשים אצבע מאשימה. הדגש הוא על כך שצריך להפוך את ההתייחסות אליהן לדבר שהיה פעם, לחיות אתו ולא אותו. למשל, לתת לכעס את מקומו, אבל לדעת להפסיק גם. זו הפרדה חשובה בין פנים וחוץ. לא פשוטה כלל. היא חשובה, כי על מה שבפנים יש סיכוי גדול יותר להשיג שליטה, ועל מה שבחוץ פחות. באופן פרדוקסלי (כמו שאומרים בלשון הפסיכולוגיה) כאשר בתפיסה מבפנים חל שינוי הוא נותן את אותותיו גם בחוץ, בקשר עם הסביבה. בדר"כ מדובר בסביבה חדשה, כי להערכתי, מול סביבה ישנה ומוכרת מידי זה קצת מסובך יותר. יותר מידי משקעים וזיכרונות מצדדים רבים. בקצרה, ומתוך עיון גם כאן בפורומים, כנראה שטיפולי עומק רבים, לב ליבם הוא בעיסוק בפרידות והפרדות, גבולות, מידה ואופן. אפשר למצוא בכך אלמנטים של אבלות. לא בטוח אם מישהו יודע בדיוק למה ואיך זה עובד בדיוק, כשזה אכן עובד, אבל ניסיון השנים, גם הוא, לימד די הרבה. אני חושבת שבאופן בסיסי חייבת להיות אחריות ושיתוף הן של המטפל והן של המטופל בכל השלבים, וככל שמתקדמים גם המאזן הזה משתנה. א.ה.
רק רציתי להגיד שאני ממש נהנת לקרוא אותך, את מצליחה לנסח ולהסביר כל כך יפה את הדברים... מרגישים שעברת הרבה..
אני אוהבת שאת מרחיבה ומדגימה, זה עוזר לאסימונים שלי ליפול. תודה.
איך עובד טיפול... זה באמת המון דברים ש"עובדים" ביחד. קשה לענות על זה בכמה שורות אז אני אכתוב כמה דברים על קצה המזלג. עצם היכולת לספר למישהו את עצמנו היא משמעותית. עצם העובדה שיש מי שמקשיב עוזר למטופל לארגן את סיפור חייו באופן אינטגרטיבי יותר. שלם ומלא יותר. עצם ההכלה היא גם חשובה. שיש מי שמכיל את הרגשות הקשים הללו בתקווה שבהמשך המטופל יוכל להכילם בתוך עצמו. טיפול יוצר גם הכרות טובה יותר עם עצמנו. עם כל החלקים. גם אלו שלעיתים פחות מודעים/מעובדים/מדוברים/גלויים לאחרים. ההכרות זהו גורמת לכך שאפשר בהמשך להמנע מכניסה ל"בורות" מסויימים או לעומת זאת, לדעת כבר מה קורה לנו אם אנו נכנסים אליהם. הטיפול יכול לתת לפעמים כם כלים יותר קונקרטיים להתמודדות. זה תלוי גישה תלוי מטפל ותלוי בעיה. הקשר עם המטפל גם הוא גורם טיפולי חשוב. קשר כזה יכול ליצור איזשהו ריפוי לחוויות מסוימות כי בדר"כ משתחזרים בקשר הזה דפוסים ויחסים שקורים כל הזמן במציאות רק שהטיפול הוא כמו חממת התנסות כזו. לפעמים טיפול הוא תהליך ארוך של אבל. על פצעי העבר על ההווה. גם ההרגשה שיש מישהו בעולם שאיכפת לו ממך, שאיתך, היא ממשעותית. יש לא מעט אנשים שלא חווים אף פעם את ההרגשה הזו והטיפול הוא מקום בטוח שבו אפשר להרגיש את זה. כן, את באה ומספרת...ולאט לאט גם סומכת יותר ואז ככה אני מאמינה שתתחילי להרגיש דברים. אולי שינויים כלשהם אולו כוחות אולי גם יעלו כל מיני רגשות...גם כואבים. צריך סבלנות. זה טיפול. ועוד..ועוד... ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
