מתחרפנת ..
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת , אני מרגישה שאני הולכת ומשתגעת מהרגע שהתחיל הטיפול החדש . תקופה ארוכה הייתי בסדר חשבתי על החיים שלי והטיפול איכשהו פחת עד שהתחיל הנוכחי . בזמן קצר התערערתי שוב רגשית חוויתי טריגר שפשוט זירז את כל מה שסובב סביב הטיפול הזה ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה זה כאילו אני נשאבת למקום כואב ואין בי כוח להתמודד עם הסביבה יותר אני מנותקת לגמרי אני מתחילה לפחד מרגרסיה כי אני זוכרת את הפעם האחרונה וזה מה זה לא בא לי טוב עכשיו . זה פשוט שיתוק טוטאלי רגשית פיזית ומנטלית פרצי בכי שמופיעים פה ושם זכרונות מגעילים ותובנות כאלה מחרידות שלא משאירות לך חשק לחיים בכלל . ואין לי יותר כוח אני מוצאת את עצמי מגיעה לפגישות שבוזה יחסית לפעם שהייתי מגיעה ואקטיבית יותר אם זה בלדבר או להתכסח או בלהתנגד היום אני פשוט מגיעה כבויה לוקח לי רבע שעה עד שמשהו יוצא לי מהפה אין לי כוח אפילו להתנגד המהירות תגובה שלי פחתה לאפס אני רק יושבת ומדברת עסוקה רק במה שיש לי לספר נכנסת משותקת יוצאת משותקת יותר . בשיחה האחרונה יצאתי ופשוט הלכתי 3 שעות ברגל ולא שמתי לב שגשום ושאני נרטבת ושקר לי זה כאילו היה ניתוק מהגוף . זה משהו שלא בהכרח אופייני לי כי אני טיפוס מרדני אימפולסיבי ,נמרץ מדי וחשדן גם . ואני לא מצליחה להבין אך נכבתי כך ? למה אין בי יותר כוח להתנגד או לברוח ? למה אני כל כך משותקת ? אני לא מרגישה יותר קשר לגוף שלי נרתעת מלגעת בו והרס ?כבר לא מוצאת את הכוח אליו .אני מתה לעשות משהו הרסני להרגיש חיה לרגע וכלום פשוט כלום והדפוק הוא שזה פעם ראשונה שאני באה ושמה את הקלפים על השולחן בלי שום הגנות מספרת הכל את המגעיל, את הדוחה ,את הרע אבל ככל שאני מספרת יותר ויותר מביאה הכל לפגישות משהו בי פשוט דועך מרגע לרגע.. אני לא מכירה את זה ולא יודעת מה לעשות עם זה . תאורטית נשמע טוב לעשות טיפול לנקז את המוגלות ולהחלים אך מעשית זה הדבר הכי נורא שיש העתיד כרגע מעולם לא היה מעורפל כל כך .. ולא אכפת לי כבר על מי אפשר לסמוך ועל מי לא רק שיקשיבו רק שיקחו ממני את הקיפאון הזה ושיהיה מה שיהיה לי כבר לא אכפת יותר ..
את מבלבלת בין חיות לבין הרס. באותה מידה את מבלבלת בין עצב ועיבוד רגשות ואבל לבין חוסר חיות/קפאון/מוות. לי נשמע שהטיפול עובד כי ככה מרגישים כשמתחילים להתחבר לרגשות באמת. זה באמת קשה אבל משם יכולה לצמוח לבסוף חיות שהיא: עניין, סקרנות, יצירתיות ושמחה ולא מה שאת רגילה להרגיש כחיות. תמשיכי להגיע לטיפול. ליאת.
ליאת, באתי לקרוא את תנחומייך לשובו של ההרס והתחלתי לצחוק שקראתי את זה .. אני כותבת שטוב לי את מזהירה אותי שההרס עדיין ישנו, ושאני רושמת שאני במצוקה אז אני פתאום במקום טוב .אני כבר לא עוקבת אחריך לפעמים, אבל לפחות הצלחת להצחיק אותי ,למרות שזוהי לא הייתה כוונתך . עד כדי כך אני בורה בכל הקשור לרגש ? מעניין ..
המשוב שלך הוריד לי את מפלס הבהלה אולי לכן גם התפקעתי מצחוק . אני באמת לא מצליחה להבין את פרצי הצחוק האלה עכשיו . אבל אני לפחות יודעת שזה בסדר להרגיש ככה ואם אח"כ באמת יופיעו הרגשות שהזכרת אז זה באמת יהיה שווה את כל הקושי שיש עכשיו והחשוב הוא שנתת לי תקווה . תודה :-)!