איך מפסיקים את המאבק הזה?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני לא רגועה. כמה שהוא לא משתדל אני נאבקת. לא רוצה ולא צריכה אותו. אבל לא יכולה לשרוד בלעדיו. קשה לי. אני מודה. בגלל מצבי האישי והפיזי הסבוך , אני תלויה בו לחלוטין לתפקוד. המאבקים האלו, 2 הקולות בתוכי - להישאר בטיפול הזה מול לעזוב את זה, בגלל הטלטלות שלי, בגלל הניתוקים האלו בפגישות, בגלל ה המציאות שלי ושלו, הקולות האלו כבר משגעים אותי. האירועים מציפים אותי בלי סוף, התנודות הרגשיות הם כמו סופת טורנדו. אני עומדת נבוכה מולו לפעמים. ילדה קטנה ואבודה. אני לא רוצה לבוא לשם יותר. לא רוצה אותו יותר. לא רוצה יותר טיפול. לא רוצה את התלות הזאת בו. היא מורידה אותי למקומות נמוכים שאני ממש מתביישת בזה. מצד שני מבינה שלא אשרוד בלי. לא יכולה בלעדיו. קשה לי ככה מה עושים? איך מפסיקים את המאבק הזה? מה יש לי? ואיך מטפלים בזה?
היי מי"ב באמת שאין לי כ"כ תשובות...זה נשמע מאד קשור לקשר בינכם, למצבך האישי, דברים שרק את והמטפל חולקים. אני רק יכולה לחזור ולשקף את הכוחות המנוגדים שאת מביאה לפה ולקוות שתמצאי את הדרך לרגיעה מסויימת. סופ"ש נעים ורגוע! ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
