ליאת

ליאת , אני כבר לא מסוגלת יותר אפילו לכתוב קשה לי. אני מנסה להוציא את עצמי מזה בכוחח. היום קמתי בבוקר לקראת השיחה אכלתי משהו ושהתכוננתי לפגישה הקאתי . כאילו זה קורה בלי קשר לשום דבר ההקאות האלה לפעמים . אחרי השיחה שוב היה את הקטע של ללכת בלי קשר לתחושת זמן ואז הגעתי הביתה והגוף התנתק הוא נרתע אפילו מהמגע שלי גירד לי רציתי לגרד והוא נרתע . ואז פשוט ישבתי ונרדמתי והגוף פשוט קפא ולא יכולתי לשלוח יותר מסרים אז נכנעתי לאיזה שעתיים עד שקמתי שוב . כל פעולה קשה מדי כי היא כרוכה בגירוי או פעולה זה כאילו הגוף קופא לקראת סכנה והמוח פשוט עוצר . ותכלס כאילו אני אמורה לתפקד בשיחות עצמן אני מספרת דברים שאין לי קשר רגשי אליהם אבל הגוף שלי הוא זה שמגיב לכל זה . הוא מפחד מכל גירוי הכי פשוט לתפקוד הגוף . ודי כבר אני צריכה ללמוד אני צריכה לתפקד ואני על תקן משותקת . עם כל הכבוד לטיפול יש דרך כלשהי לעשות מעבר מחלון טיפולי למציאות ? זה קצת מטומטם לדעתי שאני באה ומדברת ואני לא מרגישה מוצפת בכלל מה שמאפשר לי פתיחות מלאה אבל הכל בא אחכ קודם הגוף אחכ ההצפות אולי ואז לקראת השיחה שוב ניתוק בין הגוף לראש . אפשר להתחרפן מהדבר הזה שאת צריכה לתפקד בחיים שלך ? אני חייבת איזשהי שיטה לחזור לחיים שלי . מה הייתי מייעצת למטופלת כמוני שצריכה כביכול לתפקד ביומיום זה לא פייר לעשות טיפול שדופק לו את התפקוד וזה מעצבן אותי ראבק נו אני חייבת לתפקד כבר ואני לא יודעת אך ? מה להגיד לגוף המזדיין הזה כדי שיעשה את העבודה שלו כבר אני צריכה אותו בהווה והוא נתקע לי בעבר .