שובאני

שוב אני.. (אהלן) רציתי לשאול אותך איך את (או מטפלת אחרת, אם תרצי) מתמודדות עם מטופלים שלא מוכרים להם מעצמם..אתן דוגמא: אם אני לא אוהבת לגעת בספרים ישנים עם דפים מצהיבים, הריח והמגע לא נעימים לי, אם אני לא אוהבת קירבה גדולה מדיי, פיזית, לאנשים אחרים, אם קשה לי כשמתקרבים מדיי או מסתכלים יותר מדיי זמן בעיניים כשמדברים איתי, אם קשה לי עם קולות חזקים, אם קשה לי לדבר יותר מדיי זמן רצוף או לחייך יותר מדיי זמן רצוף, זה מעייף ואני צריכה מנוחה, אם אני מקפידה לא להתקרב יותר מדיי לילדים כי אני זוכרת שהיה משהו אצל מבוגרים, העור והריח שלהם, שהרתיע אותי כשהייתי ילדה ואני מתביישת להרתיע אותם עכשיו אני.. אם כל זה הוא ההיפך הגמור ממנה (נניח, אני לא יודעת), וזה מרחיק אותה שאני ככה, או לפחות לא מובן לה ועושה אותי מאוד שונה בעיניה.. איך היא יכולה עוד לאהוב אותי? ואם אני מזכירה לה בזה מישהו שגם הוא כזה ואותו היא לא אוהבת כל כך.. מה היא תעשה איתי?.. אני אשמח אם תוכלי לומר לי למה זה מעסיק אותי :-) או מה זה אומר כל הרגישויות האלה למגע, ריח, קירבה, קול..? למה אני ככה? ואיך את/היא יכולות לאהוב מישהו שמה שהוא מספר לא מוכר לך מעצמך בכלל, עד שקשה לך שיהיו לך אסוציאציות רלוונטיות בקשר למה שהוא מספר. האם זה נשמע לך מרתיע שיש אנשים שפיזית קצת רגישים/ מרוחקים..? לילך

הי לילך, רציתי להוסיף גם כמה מילים משלי. אני חושבת שאם משהו בך, נניח, זר, יחסית, לאחר, אז אולי האופציה שהוא לא יידחה, אלא יישאר אדיש, יתעלם, והעניין פשוט לא יידבר אליו או יטריד אותו במיוחד, היא האפשרות המפחידה. כי אולי לפעמים הציר אהבה-שנאה פשוט יותר. משיכה, רתיעה, שם לפחות מרגיש סוג של קשר. אמיתי, מזויף, ווטאבר. יש הטוענים שאגרסיביות בחלק מהמקרים מתפתחת דווקא כלפי הדומה. הוא זה שמאיים יותר על המקום. מניחה שאת זוכרת שסיפרתי כאן פעמים רבות על השוני הגדול מאד שביני לבין רופא הנפש שלי, על חיפוש המשותף, על תהליך ההיכרות ההדדית, ההתמסרויות וגם על אהבתו. אני חושבת שאילו היה דמיון מה, למשל, באופי/עוצמה שתופסות חרדות מסוימות אצלי ובהזדהות רבה מידי עימן לאורך זמן (והייתה לי משאלה כזאת, אני משערת), אולי דווקא לא היה יכול לטפל בי. חרדות 'התערבבות', 'הידבקות', 'פלישה' וכיו"ב קשורות בעיניי לנושא הנפרדות (אם זה מה שדיברת עליו, את יודעת טוב ממני). מה שכן, נראה לי שהתקדמות בטיפול יכולה להביא להקלה בסבל שקשור לכך ובהגדלת הבטחון והאמון. לפחות אני חושבת שאצלי יש שיפור יחסי בתחומים הללו בעזרתן של השיחות, ומאחלת לעצמי קשרים חדשים בהם יהיה דווקא פחות מה – inbreeding המוכר. ג-ש-ם א.ה.

המון גשם! :-) נדמה לי שכל מיני דברים פחות רלוונטיים מעסיקים אותי לאחרונה. באמת קשה לי מאוד להרגיש בנוח שם. לפחות בשתי הפגישות האחרונות. וזה לא נעים, כי אנחנו כבר 3 שנים יחד (מאמינה?) ואז השתיקות מתארכות, ובמקביל- לא נעים לבאס ולהתנהג ככה אחרי הכרות כזו, אז הבושה רק מעמיקה את השתיקה. ומאידך.. אני לא מצליחה לדחוף את עצמי לדבר.. זה כמו לופ שלא נגמר, השתיקות האלה.. באמת לא נעים. אני לא באמת יודעת למה ומה קרה.. איכשהו בתוך זה אני מנסה לשכנע את עצמי שדווקא טוב לי בשתיקה, ואז אני גם קלה יותר לכעוס על משהו/עליה, סתם כדי להצדיק את השתיקה שלי.. ברדק. לגמרי לא הכרחי. ובכל זאת קשה לי לפרוץ את העניין. אולי כאן מתחילות המחשבות הסודקות של "כמה זמן היא תצליח לאהוב אותי ככה?" או "מה היא תחשוב עליי אם לא אהיה מובנת?" (נדמה לי) אולי ככה אני נמנעת מלדבר על מה שבאמת קשה לי לדבר עליו- אם בשתיקה ואם בעיסוק הזה באיך היא תצליח להתחבר אליי כשאני ככה. וזה מעורר חרדה כי מראש קשה לי לדבר על משהו, ומראש אני דואגת שבדברים שאגיד אהיה שונה ממנה מאוד.. (כן, כנראה שהשונות שלנו כן מעסיקה אותי גם בלי קשר. אולי אני רגילה להתאים, להידמות כדי להתחבב..). זה לא קל, כי כדי לספר אני צריכה אותה קרובה, ובשתיקה המעיקה הזו אני מרחיקה את עצמי, ובדמיון שלי- מרחיקה גם אותה ממני. אני מדמיינת את השיחה חודרנית וקשה מדיי לנשיאה, ואותי מצומקת ונבוכה עד הלשד, על שאני לא יודעת מה נורמלי לספר ומה אמור להישאר אצלי ואיך אנ נשמעת ומה היא חושבת עליי.. במקביל אני מפחדת מההיפך- כמו אמרת- שמה שנראה לי כל כך גדול בראש, כשאספר אותו לא אמצא מילים ואסיים להסביר בדקה וחצי וזה ישמע עילג כל כך ולא מחייב תגובה. אולי אני צריכה להזכיר לעצמי שבאורח נס היא מבינה אותי מדויק גם כשאני אומרת מעט מאוד.. מבינה אותי לפני שאני מבינה אותי.. אני צריכה למצוא דרך לא לשתוק חצי שעה כל פגישה, לשמור דברים אצלי ולחזור הביתה גמורה מעייפות ולישון כמה שעות.. זה כנראה לא עובד בשבילי כל כך טוב.. :-) לא התייחסתי ממש למה שכתבת, נדמה לי, אבל עוררת אותי לשיחה.. (שאני לא בטוחה אם מקומה כאן, אבל ניחא.. אולי בגלל הגשם זלגתי הנה..) התכסי הלילה היטב, קר.. ליל מנוחה, לילך