שאלה לגבי גבולות

שלום ליאת, מזמן לא הייתי פה, עוקבת בשקט מדי פעם. חזרתי להתייעצות, אשמח לשמוע את דעתך: רציתי לשאול לגבי גבולות בטיפול, כמה? למה? מתי כן ומתי לא? אני אפרט קצת: ממאי אני שוב בטיפול חזרתי אחרי הפסקה של 3 חודשים. בסשן הקודם עניין התלות הפחד מתלות והאובססיה לגבי קשר עם המטפלת היה נושא עיקרי. לא הספיקה לי השעה רציתי עוד ועוד. היו מדי פעם מיילים בין הפגישות אבל חוץ מזה הייתי עסוקה בזה המון. היא גרה קרוב אליי, בכל נסיעה בחרתי את הנתיב שעובר דרך הבית שלה (ששם גם הקליניקה). איכשהו המפגש השבועי הזה הפך להיות המטרה במקום להיות אמצעי. בנוסף גם מצידה היתה אולי חציה של גבולות, אני לא בטוחה כי אני לא יודעת מה אמור להיות. לדוג' היה חיבוק בסוף כל פגישה שהיה מאד נעים והרגשתי שאני צריכה את זה אבל בדיעבד זה גם גרם לי להתפרק אחרי הפגישה ועוד כל מיני דברים שהרגשתי מוחמאת מהם. ועכשיו, בסשן הזה, אני מנסה לשמור על עצמי יותר. אני נמנעת מלנסוע דרכה גם אם זו הדרך הקצרה יותר. אני לא שולחת מיילים בין פגישות גם אם מאד בוער לי. ממהרת לצאת אחרי פגישה, נמנעת ממגע. וזה עוזר בעניין של התלות והאובססיה שהרגשתי שהייתי בה. לפעמים אני לא מצליחה בזה ואני ישר מרגישה את ההשפעה. אני אתן לך דוגמה, באחד המפגשים דיברנו על ספרים והיא המליצה לי על ספר וגם השאילה לי אותו. מאד חמד מצידה ושמחתי מאד על זה אבל אח"כ הרגשתי איך זה מחזיר אותי אחורה לאובססיה. כל מה שאני כותבת כאן לא מדובר ביננו (עדיין לא). לכל מטופל יש רצון להיות יחיד ומיוחד בעייני המטפל ולא להשאר ברובריקה היבשה של המטופל. יחסית לתחילת הדרך הטיפולית שאז היו גבולות מאד ברורים ולא ידעתי שום פרט אישי עליה עכשיו נשבר הדיסטנס ואני שמחה על זה, ומוחמאת מזה, אבל פתאום מתלבטת שאולי זה לא ממש טוב לי. אני מפחדת שאם אעלה את זה ונחזור לגבולות הברורים שהיו אני אעשה דגרדציה למעמד שאולי כבר הגעתי אליו. ואולי דווקא להתרגל לשבירת הדיסטנס מבלי להתפרק מזה זה גם מטרה טיפולית במקרה שלי. שתמיד אני שומרת על דיסטנס עם הסביבה ולא ממש מתערבבת, וכתוצאה מזה גם הרבה פעמים מרגישה לא שייכת ואוטסיידרית, לא יודעת להיות באפור מבחינת יחסים זה תמיד או חברים מאד טובים או לא מעניין אותי קשר בכלל. לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי טוב. בכל מקרה אשמח לשמוע מה דעתך. שבוע טוב, אביגיל