איך עוצרים רגרסיה מתמשכת?

היי ליאת כבר חודשיים ככה. לא מדברת. מתבצרת בשתיקתי. המטפל לא זמין (כבר כתבתי בעבר). ואני מרגישה ברגרסיה נוראית ולא יודעת איך יוצאים מזה, איך ממשיכים הלאה בלעדיו. זה כולל פחדים וחרדות לרוב, בכי תמרורים ביום ובעיקר בלילה, געגועים למטפל בתוך ובין הפגישות, חוסר ריכוז, מצבי רוח שנראים כמו תרשים אק"ג ממש ובעיקר בדידות נוראית מולו. הכי נורא שזה עומס רגשי נוראי, ואני מוצאת את עצמי בחוסר תפקוד ממש. מרגישה כבר לא שייכת לשם. הוא מבטל על ימין ועל שמאל פגישות (לעתים בטווח חצי שעה, כשאני כבר נמצאת בדרך לפגישה) חשבתי לסיים, ביקשתי ממנו לסיים. הוא פחות מתלהב לרעיון ממני. מצד שני, הוא לא נותן לי כלים להתמודד עם זה ואני לא יכולה להישאר ככה (התעלמות זה לא כלי בעיניי). זה בלתי אפשרי ולא נורמלי, ובעיקר מרגיש לי לא נכון בשבילי. מה עושים? אני כבר לא יכולה לדבר מולו. זה לא עובד.

הייתי במקומך מקדישה שלוש פגישות לפרידה ומחפשת תוך כדי מטפל אחר...

וכמה החלטות כבדות אני צריכה לקבל עכשיו בו זמנית כך שגם ההחלטה הזאת לא קלה ואפילו אולי שולית כרגע בתוך ים המצוקה שאני שרויה בה לא מצליחה לראות קרן אור אין ספק שאני צריכה לצאת מהקשר הזה ויפה שעה אחת קודם חוויתי פגיעה אנושה ממנו באמון וכרגע זה לא מתקדם לאף מקום ואני ממשיכה להתבצר בשתיקתי