תשלום לטיפול

שלום ליאת. רציתי לשאול בקשר לעלות של טיפול. אני בטיפול כבר כחצי שנה בערך, עם תחילת שיתפתי את המטפלת בכך שאין לי אפשרות לשלם יותר מסכום מסוים (שהוא נמוך יחסית לטיפולים באזור המרכז). לאחר שחשבה הסכימה אתי על סכום שהתאים לי. במהלךל הטיפול היו לי הישגים מבחינה מקצועית וכך גם מצבי הכלכלי מעט ישתפר ואני משתפת אותה בכך, יחד עם זאת סכום הטיפול נשאר כשהיה ולא דברנו על כך מאז. למרות זאת מצבי הכלכלי לא מאפשר לשלם עדין יותר (אני עובדת במקצוע טיפולי גם...)... האם עלי לעלות זאת בפניה? זה מציק כי מצד אחד היא מאוד התגמשה עבורי אך מצד שני אני קצת פוחדת שבשלב מסוים היא תעלה את המחיר ואני לא אוכל לעמוד בכך...מה דעתך?

הי מאיה, בטיפול מדברים על חרדות וגם כאן, אני חושבת, באה לידי ביטוי חרדה, שבנוסף אולי מתלבשת על נושא הכסף (שהוא כמעט תמיד, אם לא תמיד - מורכב). ואני חושבת שאם מדובר על חוזה בינכן – הדיבור הוא רק בינכן. כתבתי לך - גם כי אני מטופלת ענייה שאחרי תקופה טיפולית מסוימת החלה לקבל ועדיין מקבלת הנחה משמעותית. הנושא מעלה רגשות שונים; וגם - כי אצלי לפעמים יש לחרדות מסוג דומה ביטוי מוגזם (מהעולם המעוות הקורבני הסאדיסטי הבלתי-נפרד עם "אני עליון" זוועתי) ואציג זאת באופן קיצוני למשל, אם מישהו נתן לי פעם דבר-מה טוב שעזר לי ובא לכיווני, אהיה חייבת כל חיי לשלם לו בנשמתי וגופי, או לשבת בשקט ולסתום ולא אוכל לתת ביטוי לרצונותיי לעולם. וגם כאילו "מישהו" עומד ואורב שם לחמוד את שארוויח או אשתכר. באופן טראגי ואיום, בפועל, אצלי, זו עכבה רצינית שמאד מעכבת התקדמות, או גורמת להסתיר הצלחות. א.ה. (שצריכה אולי לבדוק למה היא כל כך מתלוננת לאחרונה במיוחד על כך ש"מישהו" קופץ את ידו וממנן לה רק טיפות ופירורים)

הי א.ה. ..מקווה שמותר .. הזדהיתי מאוד עם הדברים שכתבת על החוב הזה ,ההרגשה הזו כפי שכתבת: "אהיה חייבת כל חיי לשלם לו בנשמתי וגופי וכו'.. כלפי מישהו שנתן פעם/עזר פעם.. אני "מזיעה דם" בטיפול עם כל הקטע הזה. קשה לי לקבל ,קשה לי לבקש בגלל הרגשת החוב שמתלווה לכך. המטפלת שלי אומרת לי שזה להרגיש "אסירות תודה" אתה מרגיש אסיר ..אולי פעם אצליח להרגיש פשוט הכרת תודה ללא הרגשת האסירות שמתלווה לכך..? דפי.

אם הבנתי אותך נכון, ובדר"כ אני מבינה- במיוחד כשאת מתייחסת אלי, פחות כאשר את מדברת על עצמך :) אז עם כל העצות הנפלאות שאת נותנת כאן בפורום, כך אני לפחות מרגישה, איזו עצה היית נותנת לעצמך לשנות את הדפוס ? שואלת כיוון שגם אני מרגישה הרבה פעמים כפי שתארת , ושוב- רק אם הבנתי אותך נכון, זה קצת כמו להיות "אסיר" תודה, עם דגש על האסיר..לא כן ? מה לדעתך אפשר לעשות כדי לעבור למצב של "הכרת" תודה ולשבור את המעגל של חובות והתחשבנויות אינסופיות? דנה