אז מה עדיף?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
האמת, די תסכלה אותי התשובה האחרונה שלך,בה דיברת על התיסכול כתוצאה מכך שלא ניתן להגיע ליחסים הדדיים/סימטריים בחדר. מה שנכון כמובן אך לא קל... התסכול הביא אותי להקדיש זמן ולדבר על כך בחדר,יותר ברור וממוקד (עדיין לא מספיק) מה שהוביל לתחושה יותר טובה ולהרגשת קירבה גדולה יותר. א-ב-ל כשיוצאים מהחדר,כשנשארים "לבד"שבוע עד הפגישה הבאה, מרגישים את הקושי והכאב מהצד השני. כשהיחסים בחדר, מרגשים לי פחות טובים, כשמרגיש לי פחות חם עוטף קרוב ומוגן,אני כועסת ועצבנית,מתוסכלת ומרירה. וכשמרגיש לי נעים, וקרוב, וזורם, ונכון, קשה לי שזה רק טיפול, ורק מטפל, וזה לא קשר שניתן לשמור עליו (בשיחות ושיתוף)גם בין לבין הפגישות, ושהוא לא ממש חלק בחיים שמחוץ לחדר. ותחושת הקירבה בחדר מעוררת רגשות, וכמיהה ורצון לעוד ויותר. ויש גם את החשש שאם אתחבר לרגשות הללו בחדר ואדבר עליהם, זה יצור רצון חזק יותר לאהוב ולהרגיש נאהבת. ואז, שוב עומדים לי מול העיניים המשפטים שלך : "בערוץ הזה יש תסכול כי לא ניתן להגיע אולי לסימטריה הזו שאת מחפשת..." (ציטוט ) ואני כבר לא יודעת מה עדיף? לחפש קירבה שאיננה, או להרגיש אותה ולכאוב על חלקיותה? ככה וככה, שניהם מקומות כואבים ומתסכלים. אז אני טופחת לעצמי על השכם, שהנה אני מצליחה להעלות דברים בחדר,ולדבר על דברים שקשורים בערוץ התקשורתי בינינו,מה שמביא אכן לתחושה נעימה ומשוחררת יותר, ומצד שני-מתוסכלת מהכאב שנוצר בעקבותיה... מחכה שתאירי לי קצת את פני הדברים. מיקי.
היי מיקי, אני מבינה את התסכול שאת מרגישה הן מתשובתי והן למול המטפל. תסכול "החלקיות" הוא תסכול גדול מאד,בכל מערכת יחסים שבה רוצים עוד או אחרת או יותר קרוב וזה לא מתאפשר. נדמה לי שזה אחד ה-כאבים הרגשיים ה- גדולים שיכולים להיות. תמיד קיימת האופציה להיות במקום הטוטאלי שאומר- "עדיף כלום על כמעט/או על חלק" לפעמים מקום כזה- הוא אכן עדיף. אבל לפעמים (ואולי זה כך במקרה של טיפול) אני מניחה שאפשר לקבל הרבה גם עם החלקיות וגם ללמוד דרך זה איך לחיות בכלל עם חלקיות בחיים. לפעמים צריך פשוט לנשום את הכאב עמוק, לא לבקש שיעבור לא לבקש לשנותו. פשוט לעבור דרכו ואיתו. זה עוזר, כשלא מתנגדים לו ...כי אז אפשר להמשיך... יחד איתו. ליאת.
ליאת ,את ממש לא מעודדת חשק להתמודד . מי שלא יודע אך זה לעבור דרך הכאב ואיתו ואז להמשיך איתו לא בדיוק יבין על מה את מדברת . זו אמנם האמת ,את לא מוכרת פה אשלייה (לצערי ) , אבל לקרוא את המילים שלך עושה חשק לברוח לעולם שכן יש בו אשלייה ולא לרצות להתפכח . מה שכן אני חייבת לציין שיש משהו בדברייך הכאב הזה שבמקרה שלי אני מחפשת להרוג אותו או להשתחרר ממנו בניגוד למיקי ,הוא בעצם חי ורוצה לחיות וכואבת לי המחשבה שאני נאלצת לבחור היום יותר מתמיד בין לנשום את הכאב העמוק הזה מבלי להתנגד לו (כמו שאמרת) ,לבין להרוג את עצמי בנסיונות להתעלם מנוכחותו בחיי . פשוט ניסיתי כבר את כל הדרכים וכולן מובילות דווקא למוות (נפשי ובסופו של דבר סביר שגם פיזי ) שהכאב הוא זה שדווקא מוביל לחיים . לא פייר !
"לפעמים צריך פשוט לנשום את הכאב עמוק, לא לבקש שיעבור לא לבקש לשנותו. פשוט לעבור דרכו ואיתו. זה עוזר, כשלא מתנגדים לו ...כי אז אפשר להמשיך... יחד איתו." אני לא באמת מבינה את הדברים לעומק, אם כי אני מבינה את הרוח הנושבת שלהם...