שיתוק
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני בטיפול מעל שנתיים ויש לי תופעה לא ברורה. אם אני מדברת בטלפון עם המטפלת אני משוחררת למדי ומספרת בחופשיות.אבל פנים מול פנים בקליניקה אוחז אותי מין שיתוק. אני יותר עצורה, חסרת ביטחוןואמון, קצת סגורה ובישנית.ואף קצת קשה לי להישיר מבט. בחיים בכלליות יש לי ביטחון עצמי סטנדרטי ואיני נחשבת כאדם בישן כלל. לצערי, רשימות כתובות להקראה לא יעילות. כי ברגע שאני רואה את המטפלת עובר עלי חשמל שמקפיא אותי במידת מה מההתנהלות הספונטנית הזורמת. אני שוקלת להפסיק את הטיפול. וחבל לי מאד. כי כן נקשרתי במידה מסוימת למטפלת.אבל המטפלת טוענת שהאמוןוהפתיחות שלי מאד מנימליים יחסית לזמן שאנו מכירות.היא משדרת לי אי שביעות רצון ומדברת על הקורה בינינו, ואני לא יודעת מה לעשות.אני לא חשה שהשיחה פותרת את הבעיה, רק אי הנוחות שלי מתחושותי גובר. האם יש לך רעיון או כוון איך להתקדם?
שלום טלי, אולי דווקא משום שהסיטואציה אינטימית וקרובה יותר פנים אל פנים- אז קשה יותר. השאלה היא האם זה קורה לך בעוד תחומים ומערכות יחסים בחיים? אצלך התשובות. נראה לי חבל לפספס עבודה פנימית ורגשית שאפשר לעשות דווקא דרך הקושי שלך ומה שהוא מספר לגבייך. כדאי להמשיך לדבר על זה, על השיתוק הזה, עם המטפלת. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
