שוב, מתוך סקרנות..
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי, רציתי לדעת מה הקטע של התלות הזאת? ממה שאני קוראת, זה נוצר בכל טיפול. האם זה אחד התסמינים שלו? האם בעצם קיימת שאיפה כזו להימנע מזה בטיפול? אם בכל טיפול נוצרת תלות, אז למעשה טיפול יוצר הרס. נראה שהתלות הזו גורמת להמון כאב. אני מניחה שתלות זה משהו שיכול להתפתח בכל סוג של קשר, אבל בכל זאת קיימים קשרים שלא מתבססים על תלותיות. האם אפשר להגיע למצב של הימצאות בקשר טיפולי, בלי התלות הזו? או שדווקא בטיפול, מעצם היותו קשר שנובע אולי מחולשה כלשהי, או בכלל כל קשר אחר שמבוסס על יחסים מעין אלה של הזדקקות מסויימת, יוצר באופן בלתי נמנע תלות? זה קצת מטריד. בעצם קשר טיפולי הוא קשר שיוצר בדר"כ תלותיות מעצם היותו טיפולי, ובו נוצר מצב של ניצול מסויים של המטפל - כי הוא זה שעומד מהצד השני, מודע לתלות, שקרוב לוודאי תתפתח כלפיו, בעוד שהוא החסין בקשר הזה. כמה כוח יש לו בידיים, והוא מודע לזה ויכול לעשות כרצונו. זה מצב מסוכן, בעיני.. לא בריא. להיות נתון בידיו של המטפל, להזדקק לו בגלוי כל-כך אך באופן חד סטרי. כל קשר כזה עלול להביא לתסכול וכאב, אז איך מכאן אפשר להתרפא? מצטערת שהעלתי זאת שוב..
שלום לסקרנית. שאלות חשובות שאלת. כמה דברים לגבי מה שכתבת. (או- עשרה משפטים על תלות :) ) - התלות לכשעצמה אינה מטרה טיפולית אלא אם כן זהו הנושא שמביא המטופל ש"תוקע" אותו בחייו. - בכל קשר לדעתי יש מידה של תלות זה נכון שבמינונים ועוצמות שונים. - אני מאמינה שלמטפל יש חלק בעידוד התלות או בשמירה מפניה. (וזו דעתי האישית בלבד לגבי נושא זה..) כמו גם שלאישיות המטופל יש חלק באופן שבו הוא מפתח את התלות הזו או לא. - אכן יש הרבה כוח למטפל במקום הזה ולכן זה מסביר את אמירתי הקודמת,שאני מאלו שמאמינות באחריות המטפל לעידוד התלות או לשמירה מפניה וזה נושא שחשוב להתייחס אליו בזהירות מירבית ביותר. - אני לא חושבת שכוח בהכרח= ניצול ואני מאמינה שגם בקשרים טיפוליים שיש בהם יותר תלות אין כוונה של המטפל לנצל כוח זה ואת המטופל. - תלות אינה רק מקום של כאב ותסכול אלא גם מקום של קשר, קרבה ואמון. - יש אנשים שההחוויה של להיות תלוי לראשונה בחייהם היא דווקא חוויה מרפאת במידה והדמות שבה הם תלויים כעת היא דמות מיטיבה להבדיל מדמויות מהעבר שהתלות למולם הייתה הרסנית. ליאת.
איך לצד התלות ניתן להרגיש גם קשר, קרבה ואמון? בעצם התלות היא אשליה של מרכיבים אלה, ולא הם באמת. כיצד קשר חד סיטרי, בו קיימת תלות של אחד הצדדים בלבד כלפי הצד השני, יוצר מקום של קרבה? אני מרגישה ההפך. דווקא בטיפול שלי צץ לפתע נושא התלות, לא מצידי, והרגשתי שמץ של גאווה או יהירות מצד המטפל, שייתכן ורק בראשי, אך זו הייתה הרגשתי. אני הזקוקה, החלשה שצריכה, והוא מצידו כה רגוע ובטוח ויציב.. הוא החזק, שזקוקים לו ובלעדיו אי אפשר, והוא מודע לכך ונהנה ואולי העובדה הזו אפילו גורמת לו לתחושת סיפוק קלה במידה מסויימת. איך מכאן אני יכולה להגיע לקרבה ואמון? איזה מין קשר זה? אני מתקשה להאמין שהוא שם כדי לנצל אותי ושזוהי מטרתו, אבל התלות הזו, הקיימת, כנראה גוררת את התחושות האלה מבחינתי ואצלי. עושה לי הרושם שרק מזיקה, התלות, והורסת. הוא לא זקוק לי, ואילו אני, לעומתו, היא זו התלויה. זה מקשה לתת אמון ובטח שלא מקרב, הפער הזה, נקודת הפתיחה הזו לקשר. מה אני צריכה לעשות בקשר לתחושות האלה שלי כלפיו? איך בכלל אני מגיעה לאמון בו, כשמציקה לי העובדה שהקשר לא שווה? האם מה שהרגשתי כלפיו בעניין התלות היה בראשי בלבד, או שאולי יש אמת כלשהי? אולי הוא מסוכן בכלל? או שאולי הוא לא, ואני צריכה לסמוך עליו, לזרום עם התלות, וכמו לעצום את העיניים ולהאמין בו? האמת, רק מבלבל אותי יותר, ועדיין איני רואה איך זה אמור לרפא.. רק הורס הכל.