מפגש עם מטופל
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי ליאת, שוב אני נעזרת...אחת לתקופה כשהמטפלת שלי בחופשה או שמשהו קורה לקשר ביננו אני נעזרת בפורום ובתשובותייך שתמיד פותחות בפניי אשנב להתבוננות נוספת, תומכת ומחזקת.ומה הפעם הרעיד לי את אמות הסיפים? בכניסה לטיפול פגשתי את המטופלת הקודמת שאך סיימה את הפגישה, לא פנים מול פנים, אך מיד עם כניסתה לרכבה. התחלנו כביכול את הפגישה כרגיל, אך די מהר עלה הנושא ואמרתי למטפלת שאני לא מצליחה לשמוע ולהקשיב כי אני חווה אותה מדברת לזו שהייתה לפניי. הסיטואציות הללו קשות לי מאוד. כתבתי לה מייל מספר שעות בתם הפגישה ושטחתי בפניה את תחושותיי הקשות ועד כמה אני מרגישה קטנה ובלתי נראית בשל כך ועד כמה היא אכן אמיתית בקשר שלה איתי כי התחושה היא שאני אחת מיני רבים על הרצף שבין מטופל למטופל. היא בחרה להשיב לי שהיא שמחה ומוקירה את הפתיחות והכנות שלי ומקווה שימשיך להיות חלק מהמרחב המשותף שלנו. גם תשובתה לא נותנת לי מנוח ומה שאני הכי רוצה לעשות זה פשוט לבטל את המפגש הבא, מה שהיא בטח תקשר לסיטואציה הנוכחית ובצדק. היא כ"כ יקרה לליבי וחשובה לי ועם זאת סיטואציות כגון אלה מטלטלות וגורמות לי לאבד את האמון והקשר שנרקם עד כה. אני אפילו לא יודעת מה שאלתי אלייך. אני רוצה/לא רוצה לבטל את המפגש הבא. יעל
שלום. פעם ראשונה שלי בפורום. רוצה לספר לך, שהתיידדתי מאד עם המטופלת הקודמת של הפסיכולוגית שלי. תמיד נפגשנו לכמה רגעים, כשהיא יצאה מהחדר ואני חיכיתי להיכנס. כל פעם החלפנו כמה מילים ידידותיות. בסוף החלפנו טלפונים וזה הפך רומנטי. בעקיפין, הפסיכולוגית הפגישה ביננו... אני מבין על איזה מקום חשוף זה לוחץ לך. האמת שזה נשמע הגיוני. בכל זאת זה מצב נפשי טיפה שביר. אבל אנשים נחמדים אפשר להכיר בכל מקום. אפילו ליד חדר הפסיכולוגית. כלומר, מבין את האי נעימות שלך, אך בכנות איני חושב שזו כזאת דרמה. אצלנו לפחות צמחה מזה אהבה. מקווה שהתנסחתי מספיק רגיש. השתדלתי. נ.ב אם זה נורא מפריע לך, בקשי מהמטפלת להקפיד אפילו יותר על הדיסקרטיות. ובכלל, זה רעיון טוב לדבר איתה על תחושות חוסר הנוחות שעלתה. שלך, נפתלי ("נפתול").
מבינה את תחושותייך את את עושה קשר מאד לא נכון בין זה שיש מטופלים נוספים לבין אי אמון, חוסר נראות, חוסר נוכחות ועוד. האסוציאציה שלי לזה היא שזה כמו לומר לאמא שאם יש לה שני ילדים אז בהכרח אחד אהוב ואחד לא, או שהקשר עם אחד הוא על חשבון הקשר עם השני. והרי אין קשר. הלב הוא רחב מספיק כדי להכיל ולאהוב מספר ילדים וכנ"ל בטיפול. הלב רחב מספיק כדי לראות כל מטופל במקומו הוא בלי שזה בהכרח יבוא על חשבון האחר. ליאת.
האסוסיאציה שלך, ליאת, הזכירה לי הודעה ישנה ששלחתי בעבר לפורום המקביל. אני סקרנית לשמוע גם את תגובתך. ציטוט: מה רע להיות בקשר בו-זמנית עם שני מטפלים? אם ילד מבין שיש אבא ויש אמא, ואפשר לאהוב את שניהם במקביל, והאהבה לאחד אינה באה על חשבון האהבה לאחר, אם תלמיד מסוגל לחבב שני מורים בעת ובעונה אחת, בלי שהחיבה לאחד תפגום בחיבתו לאחר, האם מטופל אינו יכול ללמוד להיעזר בשני מטפלים, ולהפיק משניהם תועלת כפולה? ואם המטפל יוצא לחופשה, או חולה פתאום, או אינו יכול לקבל את המטופל יותר מפעם אחת בשבוע, או סתם לא מצליח לסייע לו בנושא מסוים, אפשר אז לפנות למטפל האחר ולהעזר בו... אני מכירה היטב את הרציונל מאחורי העיקרון של "מטפל אחד", ובכל זאת...
הי ליאת, קראתי את תשובתך ובחרתי לא להגיב כי משהו הפריע לי וחשבתי לעצמי שלא ממש הוגן מצידי לפרוט בפנייך את הקושי שלי מבלי שאת בכלל מכירה אותי. עם זאת לאור התגובות אני בוחרת לענות ולומר שזה יושב על הסיפור האישי שלי. לגדול במשפחה עם אח מועדף כל העת גם כיום לקראת גיל 40 הוא וילדיו הם המועדפים ואף ניסיון להעדיף את אחד הילדים שלי על פני האחרים ע"י הסבתא. אימי...ובטיפול מבינים את כל הרבדים ולכן זה כ"כ לא פשוט לי. אני בהחלט מבינה את הרציונל שכאמא אני כן אוהבת את ילדיי במידה שווה ולאמיתו של דבר גם את תלמידיי אני אוהבת באותה מידה ואני מאוד אוהבת אותם, כך שאני שואלת את עצמי שהרי זה אפשרי שכן אחד לא בא על חשבון השני ובכל זאת לי קשה מאוד עם זה. השבוע בפרט כי ללא כל קשר יצא לי להפגש,מזה שנים רבות שאני בטיפול, עם המטפלת מחוץ לחדר הטיפולים וגם את זה מרוב הלם אינני יודעת איך לעכל. בקושי רב אוחזת בעצמי.
הי יעל, אני מזדהה איתך, גם אני לפעמים מדמיינת את מי שישב לפני על הכורסה, ואני חושבת לעצמי שלפעמים באופן טבעי ואנושי למרות הכוונה להיות עכשיו איתי, המחשבה של התרפיסט מידי פעם נודדת לה למי שהיה כאן לפני או שיהיה אחרי, לפעמים אני מנסה לדמיין איך זה נראה ואיך הוא מתנהג. אולי את חשה אי אמון כי המטפלת נותנת לך הרגשה כזו של יחודיות ולא משתפת אותך במציאות שלה מחוץ לקשר שלכם הדבר הזה גורם למן הונאה עצמית קטנה כזו של בלעדיות. פעם זה היה קשה יותר, כי באמת הייתה אולי איזו פנטסיה כזו של בלעדיות, ומצד שני הבלעדיות הייתה מפחידה כי היה לי גם איזה חשש שאני אולי המטופלת היחידה כי בחרתי במישהו כושל לא מוצלח לא ישר וכיו"ב ולכן כשהייתי רואה שיש לו עוד מטופלים זה היה קצת מרגיע אותי. השיטה שלי היתה להגיע על הדקה או דקה אחרי וכך לא להפגש עם המטופלים האחרים, או להגיע קצת לפני כדי לראות שיש כאלה. ולגבי התשובה של ליאת, יש ילדים שהם יותר אהובים, לא את כולם אוהבים אותו הדבר, יש ילדים שממש קשה לאהוב אותם, שלא לדבר על תלמידים. נעמה
מנהל פורום פסיכותרפיה
