שלום ליאת

שלום ליאת. תודה על תשובתך לשאלתי על נערת הליווי. כתבת שהרגשת עצב רב כשקראת את ההודעה שלי. זו גם התחושה הכללית שלי בנוגע לחיי - עצב. אני דמות ציבורית ידועה בארץ, ואולי את מכירה אותי מכלי התקשורת. אני נחשב ל"מצליחן", אחד שמכר את הרעיונות שלו תמורת הון עתק. אין לאף אחד מושג עד כמה זה ריק מתוכן, כל אורח החיים הזה. הבל הבלים הכל. מבפנים נשארתי בדיוק אותו נער עצוב ובודד, שאין לו מושג איך לנהל "סמול טוק" או איך לגשת לבחורה. אולי לא תאמיני לי, אבל מעולם לא רציתי להיות עשיר. זו לא הייתה המטרה שלי. והעצב רק התחזק, כי יש אנשים שרואים בי מודל להצלחה - וזה כל כך לא נכון. כמובן שאין לי אומץ להעמיד אותם על טעותם. הדבר הטוב היחיד שיצא לי מכל המצב, הוא שעכשיו יש באפשרותי לסייע לבתי חולים ולעמותות התנדבותיות. אני נורא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי. אני יודע שזה יכול לעזור לי. אבל אני חושש שגם הפסיכולוג יושפע מהתדמית שלי, ולא יראה את האדם הפצוע שמאחוריה. מה לעשות, גם פסיכולוגים הם אנושיים... את יודעת, ליאת, זז אצלי משהו מהרגע שכתבתי לך על ההרגל עם נערת הליווי. זו הייתה הפעם הראשונה שאמרתי למישהו שלא טוב לי. אני מניח שמעצם המודעות הזו יכול לצמוח שינוי לטובה, איזה פתח לתיקווה. כך שבסופו של דבר אני מתחיל להרגיש איזו אופטימיות זהירה מנשבת... המון המון תודה.

רק רציתי לכתוב לך שזה היה צעד אמיץ ומעורר הערכה-לכתוב כאן. ובקשר לטיפול, הייתי ממליצה לך לגשת דווקא לאיש מקצוע לא מפורסם. בהצלחה! (דרך אגב, יש רבים שסובלים מחרדה חברתית ביחסים אינטימיים ועל פני חוץ עושים רושם של חברותיים ומצליחנים. אתה לא לבד (; )