בעקבות הודעתה של יפעת...

כן, הוא ישנו שם , הפחד.... הפחד שיום אחד אני "אתעורר" ואגלה,שששילמתי המון המון כסף, למישהו שיקשיב וישמע ויתן תחושה של ערך וחשיבות, ואחרי 50 דקות יעשה את זה לבא בתור... להפחד להבין ,אולי, יום אחד, שהכנסתי את עצמי למקום של תלות וקשר, שבמציאות אני יכולה להסתדר בלעדיו. הפחד להרגיש שטעיתי בשיקול הדעת ושאולי אני ממשיכה בצורה עיוורת... אשמח לשמוע ממך בענין.

אני חיה בידיעה,שאני אכן משלמת הרבה כסף,שאכן יש את "הבא בתור בבקשה" ושאני במציאות יכולה להסתדר בלעדיו... א-ב-ל גם בטוחה, שהטיפול עוזר,נותן כלים,מקל,מביא להכרות טובה יותר עם הדפוסים של עצמי.. בהחלט כן! ויום אחד, כשאני אהיה אחרי, ואעשה מן הסתם את החישוב והחשבון, ואמצא שהוא הרבה הרבה יותר ממה שחשבתי כשנכנסתי לכל זה... מקווה שאזכור את זה.

מיקי, הי, הייתי מנסחת מעט שונה. ייתכן (ואף סביר) שבעוד פרק זמן שהוא, אחרי שתעברו כברת דרך טיפולית, תיווכחי לדעת, בדיעבד, שיש פער בין ציפיותייך לבין מה שקרה בפועל. במציאות. משהו שניתן לגלות רק אחרי שמנסים. וגם הניסיון נעשה מתוך שיקולים התחלתיים של תקווה. אפשר לחשוב במקרה כזה, למשל - האם הציפיות שלך היו ריאליות. אתן לך דוגמא ממני: הגעתי לטיפול, כפי שניתן אולי להבין מדבריי, מאד חולה. חלק מהחולי התבטא בכך שלא הבנתי עד כמה מצבי על הפנים. באיזה מקום רציתי לחשוב לי שהבעיה די מינורית, שאחרי שנה טיפולית ואחרי הוצאה של סכום מסוים יסתדרו כל מיני נושאים בסיסיים בחיים שלי ויהיה סבבה בסה"כ. היום, אחרי עבודה מאומצת, אני מבינה שזה היה רחוק מאד ממה שניתן להשיג איתי במצב ההוא בטיפול. שמי היה מאמין שאשוקם. ובכלל, בין השאר, התפיסה שלי הייתה מעוותת, והיו לי ציפיות לא תואמות מציאות בכלל. אולי בבסיס צריך להבין גם מה זה טיפול (את התשובה לומדים, כמו שאני מבינה, רק עם החוויה האישית). דבר נוסף, אפשר גם לחשוב היכן היה חלקך במהלך הדרך שעיכב. היכן אחריותך. אני מכירה אצלי את החלק שמנסה לחבל ולהוכיח שלא שווה ואולי גם בלוף. אם החלק מתעקש ועובד שעות נוספות, הוא יכול להצליח ולהוכיח שאכן, היה טיפול מעפן, מטפל עקום וכו' וכו', ובסופו של יום לצאת לחוצות ולהתרברב ב"הנה, ניצחתי. הראיתי לכם." למי בדיוק הראיתי? מי אלה "לכם" ו"אתם"? זו דווקא לא חוכמה גדולה, להרוס, וסוג של הפסד, כנראה. הפסד גדול. לך. אף על פי כן ולמרות קיומם של רצפטורים בעיקר ל"רע", לנסות לאתר ולזכור בתוך תחושת ה'אין' המוכרת, מה קידם, מה תרם וכו'. אם תרצי, תוכלי לקרוא גם את מה שכתבתי ללילך, ואני חושבת שדבריי הקודמים יכולים להוות תוספת למה שרשמתי כאן. שבוע נעים, א.ה.