ליאת

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

25/12/2011 | 12:17 | מאת: י"מ

יאיי לאור מה שהגבתי ליפעת אני לא יכולה לסתור את עצמי למרות שאני במצב הרוח המתאים . אז ככה קשה לי נורא . אני לא יודעת מה יותר קשה העובדה שהמיינד מטמטם אותי בנסיון לחזור לאיזון או ההצפות שלי . בחיים לא הייתי מבולבלת כל כך . אני מפגיזה את המטפלת במיילים ובעיקרון אין כמעט משהו שאני מסתירה אם כבר אני אומרת יותר מדי אבל התפקוד שלי ביומיום נפגע כי אני כל כולי שם אני לא תלויה אבל קשה לי לחוות את זה ואני נאבקת ברגרסיה כי אני מכירה רק סוג אחד כזה וזה לשדר את המצוקה דרך הרס. אני מודעת לדחף הזה אבל למדתי את הלקחים אני צריכה לשמור על עצמי קודם (זה את אמרת-ואימצתי) וחלק מזה זה לתת מקום לכל ההצפות אבל לא כמו שאני רגילה אלא בלדבר על זה ולצערי גם לחוש אבל מה שמלחיץ אותי עדיין זה התפקוד שלי והחוסר יכולת לעשות הפרדה אני יודעת להתנתק לגמרי ולהרוס מאיפה לי עכשיו מזה להתחבר ולשמור על עצמי ? למרות שזה נורא הולך ביחד שאתה מחובר אתה גם רואה את תמרורי האזהרה משום מה . אבל השאלה שלי זה איפה מוצאים את המקום להיות מחובר ולכבד את הרגשות ואת המקום לתפקד ? אני כבר לא בטוחה מה מבלבל אותי יותר הרגש או השכל . הוא יש לו תוכניות משלו והוא מלחיץ אותי להזדרז עם החיבורים המיותרים האלה כבר . זה כאילו כל אחד רוצה משהו אחר ושניהם מלחיצים אותי זה אומר אולי שאני עדיין מנותקת לא ? הלכתי לאיבוד בלהבין מה המצב שלי בחיי .

לקריאה נוספת והעמקה
26/12/2011 | 09:50 | מאת: שם בדוי

חיכיתי שליאת תענה לך, בשבילך וגם קצת בשבילי. למרות השוני המאוד גדול יש גם קצת מהמשותף יותר בתחושה של המאבק ומצוקה מאשר ממש בתוכן של הדברים ודפוסי ההתנהגות. אם מה שאת מתארת זה לא תלות אז מה זה לדעתך תלות בעצם? אני יודעת שזה קל להגיד אבל אולי אל תנסי להבין ואל תלחצי והכי אל תנסי להגדיר מה את, תאפשרי לעצמך פשוט להיות עם כל הקולות שזו אולי המשימה הכי קשה לפחות בשבילי.

מדגישה את מה שאהבתי בתשובה: פשוט להיות עם כל הקולות. (וזה לא פשוט בכלל...) ליאת.

יכול להיות שההתחלה היא "בדיבור על" כפי שכתבת שקורה לך ורק בהמשך זה ישפיע על התפקוד מאותו מקום שגם כתבת עליו ואני לגמרי מסכימה איתו- החיבור לעצמך. אותו חיבור הוא זה שיביא אותך בסופו של דבר לשמור על עצמך (גם ברמת התפקוד) כי כבר תדעי איפה להזהר וגם תוכלי להכיל את עצמך יותר טוב ברגעים הקשים בלי להתנתק ולהרוס. אני לא חושבת שאת עדיין מנותקת כל הזמן. זה ניכר בהודעותייך. את מנותקת לפרקים, זה תהליך. כתבת שאת מכירה את האופציה לשדר מצוקה דרך הרס. זה למשל סוג של חיבור לעצמך. עכשיו את יודעת שאולי אפשר להביע מצוקה גם דרך מילים ובקשת עזרה והצפה רגשית שאינה הורסת. ליאת.

27/12/2011 | 03:38 | מאת: י"מ

"לא חושבת שאת עדיין מנותקת כל הזמן "? מתי בערך שמת לב שאני סובלת מניתוק אם בכלל שמת לב? נראה לי זו הייתה ההפתעה הכי גדולה של השנה עבורי . נגנבתי מזה לגמרי ששמתי לב לכל החלקים המפוצלים ולכל הניתוקים האלה. את יודעת מה הכי מפחיד בזה שיכולתי למחוק חוויות שלמות כאילו לא אירעו מעולם ואפילו לא שמתי לב עד לאחרונה שבנוסף בכל החוויות שלי אני סוג של יוצאת מעצמי .כלומר אני שם אבל לא נוכחת אך אני יודעת מה קורה סביבי . פשוט לא שם כאילו מתבוננת על המציאות מבחוץ וזה קורה הרבה פשוט חשבתי תמיד שזה נורמלי . בוחן המציאות שלי יחסית היה תקין אבל הייתי פשוט מחוץ לחוויה מעולם לא הייתי נוכחת או הרגשתי נוכחת . אני לגמרי נכה רגשית מה שגם כל החלקים האלה שלי שונים במהותם אחד מהשני . את יודעת איזה עצוב זה להבין את זה? אני יכולה לחיות חיים רגילים לגמרי שברובם אני לא נוכחת בכלל .אז מזה קבנימט אומר ? ליאת ,אני לא מצליחה להבין מה קבנימט עובר עלי לאחרונה החיבור הזה של כל החלקים האלו מערער אותי לחלוטין . מי אני לעזאזל, ליאת ? ומה הפאקינג בעיה שלי? פשוט נמאס כבר כל פעם לגלות משהו אחר . עלק ימים מאושרים - סתם אותה תת קרקעית מסוכנת בשינוי אדרת אבל אני מניחה שידעת את זה לא ?

26/12/2011 | 13:01 | מאת: שם בדוי

אני לוקחת בחזרה את השאלה על התלות, שנכתבה מתוך הבלגן והמוצפות שלי. את בטח יודעת אם זו תלות או לא.

מנהל פורום פסיכותרפיה