אובדנים ומוות- לא יכולתי להשאר שקטה...

שלום לכולן, אני עדיין מבקרת כאן מדי פעם, קוראת רק ברפרוף שמות מוכרים וכותרות אטרקטיביות... מאוד התחברתי מן הסתם לדיון על המוות...ועל השביריות של הקיום ועל החדירה של נושא זה אל מול ההכחשה התמידית שלו... במהלך ההריון סבלתי מפצע ברגל שאובחן כפטריה מהחתולים, בלידה היה לי חום ושבועיים אחר כך הגעתי לאשפוז שם נשארתי 5 שבועות שבהם בדקו כל איבר בגופי ונתנו לי כל אנטיביוטיקה אפשרית... כמו שהותיקות שבינכן בוודאי זוכרות לבסוף היתה אבחנה והיא לימפומה. ולא סתם לימפומה- אחת שאין לה ריפוי ושהסיכוי היחיד שלי הוא השתלת מח עצם מתורם זר. השבוע הודיעו לי שבשעה טובה גופי נקי מסרטן!!!! (אחרי תקופת סיוט של טיפולים כימותרפיים), אבל אני כל כך חרדה שאפילו אני לא מצליחה לשמוח. הם גם פתאום לא בטוחים שיש לי את הסוג הספציפי שהם חשבו שיש לי ומחר יקחו לי עוד ביופסיה וישלחו אותה שוב לחו"ל... יש לי הרבה מה לכתוב על הקו הדק שמפריד בין המוות לחיים או בין תחושת האשליה של ביטחון החיים אל מול וודאות המוות. יש לי גם המון מחשבות הרצון למות שמקבל צבעים שונים במצב זה... יש לי המון מה לכתוב על הכל, אבל אין לי כוח... וחוץ מזה אני די מדוכאת מדברים אחרים שכביכול לא קשורים למחלה אז חשבתי שלכתוב כאן לפחות קצת יסיח את דעתי... לליאת 37- אני באמת לא מאמינה שכבר 37...איזה כיף! דורותי

דאגנו לך פה! טוב שכתבת. מאחלת לך בריאות וחיים וחיות.

דורותי יקרה, כמה חשבתי וחושבת עליך. שמחה לשמוע ממך. כרגע את נקייה - זה המון !!! הפחדים שלך כל כך במקומם. אי אפשר שלא להבין אותך ובעצם כל כך קשה להבין מה באמת עובר עליך במורכבות אותה את "מקמצת" כעת במילים להעבירה. אז כאן , איתך ובשבילך, ממקום מאד אישי וקרוב , גם אם לא יכולה כרגע לפרט. הישארי איתנו, גם בשתיקה, תפסת מקום גדול בליבי, בטוחה שבלב כולנו. אפשר לשאול על החלק המשמח שבחיים? מה שלום הפעוט שלך ? דנה

הי דורתי איזה כיף לשמוע ! כבר שעה רועדות לי הידיים מרוב שמחה ,יש לי ממש צמרמורות. האמת כבר ממש דאגתי,חשבתי עליך המון בתקופה האחרונה,אם כי כל פעם שנכנסתי לפורום דמיינתי שאני רואה הודעה משמחת כזו ממך. ואוו,טוב יש לי כמובן מלא מה לכתוב לך,אבל לא כרגע. כמובן שמאוד אשמח לשמוח ממך יותר. סוף סוף הבשמחות שלי מרגיש רלוונטי... חיבוק ליאת

דורותי יקרה, תודה שכתבת, שעדכנת. דאגו לך כאן. מאד. חזקי ואמצי א.ה.

דורותי מתוקה! כשקראתי את הודעתך הפסקתי לנשום למס' שניות. הגוף שלי התחיל לרעוד ללא יכולת להפסיק..אין לך מושג איך ההודעה הזו שימחה אותי. דאגתי..מאוד.. דורותי, את פייטרית !! ואת תחיי בבריאות טובה ובכייף עד 120 שנים. חיבוק ענקי דפי