בור

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

15/01/2012 | 23:59 | מאת: תמר

אני מאד במצב נמוך ולכן העזתי הפעם לכתוב. למרות שאני שנים קוראת פה בדממה. אז נתחיל מזה שאני לא יוצלחית כמעט בכל: בעבודה מחזיקים אותי בחסד וברחמים, בן זוג לא מצאתי למרות שחפשתי המון, הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים מס' יפה של שנים ונשארתי כמעט אותו אני, טיפה שונה, אבל המזל הדפוק ההוא נשאר, ו"לקינוח"ממש לאחרונה גלו שלאמא שלי יש מחלה שברוב הפעמים סופנית, אבא שלי ג"כ נחלה ונחלש מאד. אקיצר אני שואלת את עצמי למה לקוות? או בחדות- ממש בשביל מה לקום בבוקר... אני בטיפול אצל פסיכולוגית שלא גומרת לומר לי שעוד יהיה טוב אבל מה לעשות שכרגע רע מאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאד? וזה השאלה - אם הקשיים רק גדלים ככל שגדלים ומגיעים למימדים חונקים למה שישאר בי הרצון להאמין שהמזל ישתנה ויש בשביל מה להמשיך?

לקריאה נוספת והעמקה

היי תמר, סליחה על העכוב בתשובתי. נשמע שבאמת עברת ואת עדיין עוברת דברים מאד קשים. השאלה שאת שואלת "בשביל מה להמשיך" היא שאלה מאד גדולה. כשעוברים דברים קשים וגם מצטרפת לכך תחושה קשה של יאוש/בור שאין שינוי קשה באמת "לזכור" למה להמשיך. אני מאמינה (כלומר: זו אמונה אישית שלי...) שבתקופות כאלו קשות ומיאשות חשוב לזכור כמה דברים בסיסיים. קודם כל: שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. הווה אומר שגם אם תקופה קשה נמשכת חודשים ואף שנים (!) רבות עדיין היא יכולה להשתנות ואת יכולה להשתנות. ישנם משברים בחיים שנמשכים שנים. דבר נוסף שחשוב הוא לדעתי למצוא איזו משמעות פנימית ומטרה פנימית שתחזיק אותך. זו יכולה להיות מטרה פנימית שמתחברת גם עם חיצונית. כמו: רצון חזק במשהו, (מימוש עצמי, אהבה, משפחה, חברים ועוד..) ואמונה שאת יכולה להשיג את אותו רצון. זה קשה להאמין שהכל כ"כ מייאש אבל בשביל זה בעיני חשוב להתמיד בטיפול כי לפעמים הפסיכולוגית היא זו ש"מחזיקה" בשבילך את האמונה והתקווה כשאת עוד לא יכולה או כבר לא יכולה. ליאת.

מנהל פורום פסיכותרפיה