ליאת

אני מרגישה משהו מוזר כלפי הטיפול החדש שלי. כלומר , היא די מקצועית ואני כן סומכת עליה ולהבדיל מהטיפול הקודם שהקושי היה להביא את התכנים שלי היום אין את הקושי הזה כל כך . אני מספרת הכל והיא גם מספקת את ההכלה הדרושה והכל טוב ויפה אבל אני לא מתחברת אליה זאת אומרת אין לי את הקליק הזה שגורם לי לרצות להשקיע בקשר . יש לי הסתייגות כזאת מלבנות איתה מערכת יחסית טיפולית ואני לא מצליחה להסביר לעצמי את זה כי אין לי תלונות לגביה בכלל היא בסדר גמור אני הבעיה פה אני לא יודעת אך להסביר את ההסתייגות הזאת . אני בד"כ למרות כל הבלגנים שלי והשטויות סביב הטיפול התמדתי בגלל הקשר . הקשר הוא זה שקובע אם אני נשארת או לא בלי קשר לאם הטיפול עצמו יעיל . מה קורה שמשהו במטפל מרתיע מדי להיקשר ? השוני פה הוא שאני יותר מדברת על הרגש ופחות מתנתקת ומתבטאת דרך ההגיון אבל פה לפעמים משהו בנסיונות שלה לגעת בי או לגלות אמפתיה לרגשות שלי פשוט לא בא לי טוב כי זה מרגיש חודרני ומאיים ובמידה מסויימת גם מזוייף .במידה כזו שאני נגעלת ולא מבינה את זה . אני משליכה עליה דברים שאני לא יכולה להתמודד איתם מאז והתחלתי להתחבר יותר לרגש או שפשוט אין פה כימיה ? ואך אני אומרת לה דבר כזה היא בכל זאת בנאדם מעבר למטפל אני לא יכולה לבוא להגיד שמשהו בקשר איתה או בה מעורר בי גועל והתסייגות ואני גם לא יכולה לחרוץ שאין כימיה בצורה חד משמעית כי אני לא אדישה לגמרי . אני כל כך מתביישת להודות שמשהו בי ממש נגעל לא טוב לי עם זה שאני יושבת מול אדם שמנסה לטפל בי ואני נגעלת מהחסרונות שלו יותר נכון הדברים שבגללה אני שופטת אותה הם אותם דברים שהיה לי קשה לקבל את עצמי איתם אולי . לא יודעת זה מחרפן אותי מעולם לא נגעלתי ממטפל שלי ולא בא לי בשיט לראות אותה למרות שהיא בסדר לגמרי היא די חמודה וגם אין לי טענות אליה רק שלא יודעת מה לעשות עם זה . לא יודעת להסביר את זה .אבל אין לי רגשות חיבה בשיט אני לא מצליחה להחליט איזה קשר יבנה בינינו ובד"כ אני תמיד יכולה להרגיש את זה מהפגישה הראשונה מה יהיה סגנון הקשר. איתה זה לא ברור אם זה טוב או רע אם יש חיבה או שנאה אם יש טעם בכלל לבנות משהו רק ידוע לי שהיא טובה במה שהיא עושה אבל הדרך שבה היא עושה את זה מרתיעה אותי כי אין לי שום רצון להיפתח רגשית לקשר אליה אלא רק להיות אבל בצורה באופן חד סטרי כזה . משהו בי רוצה להרגיש רוצה לרצות להיזדקק רוצה לא יודעת מה להרגיש שמשהו משמעותי נרקם פה אני רוצה את התחושות האלה של תחילת טיפול שאתה מתחיל להקשר . במקום זה אני מרגישה רק את את עצמי אבל בצורה מבודדת לא מתוך דיאלוג . זה פשוט מרגיש לא נוח בכלל .

אני בן אדם שיוצר כימיה מהר עם אנשים,וכשאני נקשרת זה באמת הופך לקשר עמוק ומושקע. החויה של קשר כזה היא עוצמתית אצלי ואני נהנית ממנה הנאה צרופה. והנה הגעתי לטיפול,ופתאום זה לא ממש קרה עם המטפל. הוא היה מקצועי ואכפתי,מסור ןאחראי, אבל משהו שם לא הצליח לחדור ל,להרעיד לי את הנימים. בשבועות הראשנים-20 פגישות ראשונות, הייתי בטוחה שאני לא ממשיכה, ושכל פעם זו הפגישה האחרונה. היום ,שנתיים וחצי אחרי, אני קשורה אליו מאד ונהנית מהקשר. לראשונה בחיי אני מרגישה שיצרתי קשר בריא, אפקיטיבי, כזה שאני לא טובעת בו. אין אומנם זיקוקים,אבל יש הרבה למידה. ההבנות שלי הן כאלו: 1. לא ברור שזה משהו בו שהרחיק אותי, יש הרבה יותר סיכוי שאני זו שהייתי חשדנית,משהו בי חשש להתאהב (בפעם האלף) ולהיפגע... 2. בזכות שאני לא ניסחפתי עם רגשות, והוא לא עודד תלות(בצורה שלפעמים גורמת לי עינוי...)אני כנראה נמצאת איפה שאני היום, ורוכשת כלים לחיים בחוץ.ולא רק עסוקה כל היום בקשר שלנו (למרות שיש תקופות כאלו,וכנראה עוד יהיו) נראה לי, שדווקא עכשיו, נקרתה לפניך הזדמנות לטיפול עניני ואפקטיבי. אל תוותרי. הקשר יבנה, הוא יהיה נכון ואמיתי, ובסוף גם הרגש יגיע... בהצלחה!