אבל על כלבה שמתה

לפני חצי שנה הרדמתי את הכלבה שלי שהיתה אצלי 14 שנים. היה לי הדבר הכי נורא שעברתי להיות ברגע ההוא וזה היה הדבר הטוב ביותר שיכולתי לעשות למענה באותו רגע. כאב לה מאד והגידול שישב רצלה הפך למפלצת. מאותו יום אני מרגיש כאב שלא חולף. אני בוכה הרבה. מתגעגע וחושב על האבידה הגדולה שלי. אהסתי אותה יותר מכל דבר אחר בחיי. קשה לי לתפוס את הריק שנשאר וקשה לי להמשיך . השערות שלה עוד בהרבה מהבגדים שלי. אני מדמיין אותה רוב הזמן איתי. זה ממש כואב. איבדתי את הקשר עם המשפחה או חברים קרובים בנושא. כולם חושבים שזה עבר ושלא צריך להמשיך להיות עצוב. אני עצוב. הייתי מעדיף להרדים אותי ולא אותה ובכל זאת זה כבר נעשה. מאז שזה קרה בקושי ביקרתי בבית כי קשה לי להיות שם. אני מרגיש די בודד ורק העבודה ממלאת לי את הזמן עד שאני חוזר לבית ריק והכל חוזר ומציף. לא יודע מה אעשה עם הגעגוע. קשה מדי.