התייעצות...

היי ליאת, מניחה שאינך זוכרת אותי, אני קוראת בפורום באופן קבוע, אולם כתבתי לך פעם אחת בלבד. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים, לאחרונה חלה איזושהי החמרה במצבי והפסיכולוגית שלי הפנתה אותי לפסיכיאטר שנתן לי כדורים. אני לוקחת אותם כבר 3 שבועות ובינתיים לא חל שום שיפור, אך לא זו הסיבה בגינה אני כותבת לך. אני מאוד אוהבת וקשורה לפסיכולוגית שלי אבל התאכזבתי ממנה מאוד, אולי שלא בצדק... במהלך 3 שנות הטיפול מ-ע-ו-ל-ם לא התקשרתי/ פניתי אליה בין הפגישות למעט פעמים בהן ביקשתי לשנות מועד של פגישה מסוימת. איכשהו קיוויתי שבתקופה האיומה הזו שאני עוברת היא תהיה שם בשבילי, מעבר ל50 הדקות השבועיות. נכון שבכל פגישה היא מזכירה לי מחדש שאני יכולה להתקשר ולכתוב לה למייל אבל משום מה אני עדיין לא מסופקת... היא יודעת שאני לא מסוגלת "להציק" לה וליצור קשר בין הפגישות למרות שאני ממש זקוקה לכך. מניחה שאני "נשמעת" ממש דפוקה כי למה אני מצפה ממנה בעצם?! אני כבר בקושי מבינה את עצמי. למרות שאני אצלה 3 שנים, יש המון דברים שעדיין לא שוחחנו עליהם כמו הפרעת האכילה שלי והפציעה העצמית (אליה היא כלל לא מודעת). איך אני אמורה לשים את החיים שלי בידיים של מישהי שנעלמת מחיי בין פגישה לפגישה? שלא מלווה אותי ברגעים הכי כואבים שלי? היא כל הזמן מזמינה אותי לשתף יותר ולתת בה אמון ואני תוהה איך היא לא רואה את החסך שיש לי? שאני צריכה יותר ממנה כדי שאוכל להיחשף באמת? אני יודעת שכנראה עלי לומר לה את הדברים אבל בתחושה שלי אלו דברים שאמורים להבחין בהם לבד, מסוג הדברים שאם אנחנו עושים כי אמרנו לנו, הם מאבדים ממשמעותם. אני ממש מעוניינת לקרוא מה דעתך, שתיתני לי איזושהי הכוונה מסוימת או דרך אחרת להסתכל על הדברים. מתנצלת על אורן ההודעה, המון תודה בכל מקרה.