"עמוקים מין הים הסודות...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
.. שאינם מובנים לי, שאולי לא אבין, לא אבין לעולם.." היי... אני קוראת את ההודעות כאן ומוצאת את עצמי בכל כך הרבה מהן.. בחוסר היכולת להבין את הקשר הקרוב רחוק הזה - קושי רגשי עצום לשאת את התלות הזאת איתי כל הזמן ולא להגיע לשקט נפשי ממנה. להודעה של לילך על החוסר תשוקה - כל כך התחברתי.. מקנאה באנשים שיש להם את הברק בעיינים ורצון לטרוף את העולם , כשהתשוקה הכי גדולה שלי זה להגיע למיטה ולהירדם.וגם כל דבר שדורש קצת יותר כמו כל יום בעבודה מרגיש כמו משימה כל כך קשה כל יום מחדש .. איך זה שכולם יודעים לחיות ואני לא מצליחה?! ולמרות שטרם סיימתי את שנות העשריים הכל מרגיש חסום ונעול וללא מוצא.. כמו מישהו שכבר פספס את הרכבת..ובאותו יום סגורו את התחנה. והטיפול גם מצטרף לדברים שמכבדים במקום להקל.. לפעמים בא לי לצעוק פשוט הצילללו ומישהו יעשה משהו.. למה אף אחד לא שם לב שזה לא בסדר ומתקן?.. וגם כאן אני כותבת בהיסוס בלי לדעת אם יש או אין מקום... מה פספסתי? למה אני לא מצליחה פשוט לחיות ...
זה קצת אולי טיפשי להגיד את זה אבל גם אני מכירה את המקום הזה של חוסר התשוקה שאתן מדברות עליו את ולילך רק שלא שמתי לב שבלי ריגושים אני מרגישה כל כך נטולת חיות . לדעתי למרות שאני לא לגמרי בטוחה להרגיש חי בא רק מתוך פגיעות אמיתית לחיים כלומר כל הרגשות הלא טובים והלא רצויים וכל הכאב שחווינו שאנחנו לא מעוניינים להרגיש ומשתקים אותו בצורה מובחנת בעצם אולי גורם לתחושות האלו של ריקנות ועייפות כזו מהחיים זה כאילו שברגע שהחלטנו לשתק את כל הרע שהרגשנו אז שיתקנו גם את היכולת להרגיש את כל הטוב שנכללים בו תשוקה , חיות , אהבה וכו' זה כאילו שבשביל להגיע לגן עדן הזה של להרגיש ולהיות נוכח בעולם הזה קודם צריך לעבור דרך הגהינום הפרטי שלנו . כך בינתיים אני משכנעת את עצמי להחזיק בטיפול למרות שכבר לא נשאר לי כוח או חשק להתחבר לשום דבר .
בנות המ"ם... אולי קודם כל זה לדעת שאתן לא לבד בתחושות. אני בטוחה שהרבה מהאנשים חווים את מה שאתן מתארות. כלומר: זה לא מנחם ממש אבל זה עונה על השאלה "למה כולם מצליחים". אני לא חושבת שכולם מצליחים ומאושרים ו"חיים" בכזו קלות. לפעמים מי שמתבונן יותר, עמוק יותר, רגיש יותר קשה לו יותר. זה לא קל "פשוט" לחיות. ואולי מי שחי כך "פשוט" הוא באמת יותר פשוט. לא בטוחה גם שצריך לשאוף לתשוקות גדולות כל הזמן. נדמה לי שתשוקות קטנות הן יותר בנות השגה והשאלה אם אפשר להגיע אליהן? אושר הוא הרי אוסף של רגעים קטנים שאליהם מצטרפים מדי פעם גם רגעים גדולים. מ"מ, מאד אהבתי את התשובה של י"מ אלייך בנוגע ל"השתקת" רגשות מכל סוג שהוא. נראה לי ששוה לחשוב על הפרשנות הזו. ליאת.
היי לכן, אני לא חושבת שהשתקתי רגשות מכל סוג שהוא - אני מרגישה כל הזמן באופן מאוד מאוד חזק וברור - אבל אני מרגישה דברים קשים. אני מסכימה שאושר הוא רגעים - אני מרגישה שאצלי כרגע אני מסתפקת ברגעים של חוסר סבל או אי שקט , חוסר הצפה, חוסר צורך ענק במטפלת - אלא "רגעי השלווה " שלי - אני כל הזמן מרגישה.. אני בטוחה שלהרבה אנשים יש בעיות בחיים ( זוגיות, משפחה , ילדים)- אני מרגישה שאיפשהו הבעיות שלי הם עוד לפני השלב שמתחילים לחיות... לא יודעת אם הצלחתי להסביר...
הי, תודה שרשמתן את תחושתיכן, הרגשתי שאני כתבתי זאת. גם אני מסתובבת עם תחושת ריקנות וחוסר משמעות והרצון שלי הוא להעלם למרות שמי שרואה אותי לרגע לא חושב כך. גם אני מקנאה באנשים שחיים כל כך ונהנים מהרגע ומהעבודה שלהם ומההתחכות עם אנשים.אני רוצה להעלם לאי בודד ולא לראות ולא לחיות עם אנשים. כבר בטיפול שנה וזה רק מחזק את התחושות האלה
מנהל פורום פסיכותרפיה
