קושי ובלבול

הי, יש לי קושי עצום בשמירת קשרים עם אנשים, בתור ילדה הייתי מנהיגת הכיתה עד שעברתי בית ספר בכיתה ו' ושם עשו עלי חרם ומאז אני מאוד בודדה, חברות קרובות אף פעם לא היו לי כל הקשרים נגמרים בשלום מה נשמע. היום, עשר שנים אחרי, פגשתי בחור בגילי, גם שקט, הססן,נראה לא בטוח בעצמו וגם לא לומד משהונחשב אבל עם לב טוב במיוחד. אני מאוד התקדמתי בתחום הלימודי אבל יש לי פחד עצוםלצור קשר לאורך זמן, משהו מחיב אין לי בטחון בעצמי ואני מרגישה שאין לי מה לתת אלא רק רצון לקבל הרבה אהבהשחסרה לי כל כך כל השנים האלה. אחרי שפגשתי אותו אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך כמובן כי אין סיכוי שאפגש עם משהו לאורך זמן אבל בשונה לאחרים עליו אני עוד חושבת אבל שכאני חושבת עליו אני ישר נזכרת בחוסר בטחון בהיסוס שלו ואומרת לעצמי, מספיק שאני כזאת לא כדאי עוד אחד כמוני אולי עדיף לי אחד עם בטחון שיודע מה הוא רוצה מעצמו אני לא יודעת מה לעשות, אולי תצליחי להבין מה שכתבתי ולהסביר לי קצת מהבלבול העצום שליתודה שיש למי לכתוב