גם מצטרפת לתנחומים....

אני לא כל כך טובה בזה... חשבתי שיש למטפלים חסינות מדברים רעים. אבל באמת שלא תדעי עוד צער ושיהיה כבר טוב...

ליאת שלום, משתתפת גם כן בצערך ומקווה שלא תדעו עוד צער. לא כתבתי בפורום עד עכשיו אך בשבועות האחרונים אני קוראת בו מידי פעם. קראתי את תגובתך למ.מ וזכורות לי גם תשובות אחרות שלך מהעבר בסגנון דומה – שנוצרת אידיאליזציה של המטפל ופנטזיה שהוא דמות שונה מאחרים. שאלתי היא מה קורה כאשר אין אידיאליזציה כזו ? האם זה לא בסדר ? האם זה פוגם בטיפול ? אני בטיפול מזה מספר חודשים (וזה לא פשוט...) אבל ממש לא חושבת שהמטפלת חסינה מפני דברים רעים או שאינה מוטרדת כשאר האדם מכל טרדות היום-יום. אני דווקא חושבת לא מעט על הפן האנושי (בניגוד לאידיאליזציה) של המטפלת ומנסה להתחשב בכך. מודאגת מהרגשתה, מאיך היא מקבלת את מה שאני מספרת או את תגובותי (אם כי מעולם לא ניסיתי לפגוע ועד כמה שידוע לי גם לא פגעתי), כל הזמן שוקלת מילים. ערה לכל מיני תנועות/טונים/התנהגות שלה. חושבת שבשעה שיושבת מולי אולי היתה צריכה להיות בבית עם הילדים שלה, מודאגת אם חושבת שהיא עייפה או מרגישה לא טוב, אם הגעתי לפגישה מעמיסה עליה וכו'. חשוב לציין שהיא מצידה מעולם לא גרמה לי לחשוב משהו בכיוון (ואפילו להיפך) פשוט אני לא יכולה שלא לראות בה אדם אנושי ורגיל שיכול לסבול בדיוק כמו כל אחד אחר. לא בטוחה שהצלחתי להעביר את תחושתי ושאלתי אבל אשמח לתשובה מתוך מה שכן הצלחתי להעביר. תודה.

היי.. ציפית לתגובה מהסוג הזה או ציפית לתגובה ממני (או שציפית לתגובה מהסוג הזה ממני :))) .?.. האמת שרציתי להגיב ישר שראיתי את ההודעה אבל אני תמיד מצד אחד רוצה מאוד ומצד שני קצת חוששת להידחף... (פתאום מצאתי את עצמי בראש העמוד בלי להתכוון- חשבתי שאני שם למטה בהמשך השירשור). בקשר לאינדאליזציה כמו שיעל כתבה אני גם מצד אחד תמיד מתקשה לדבר כי אני מפחדת שהיא עייפה או מוטרדת מדברים אחרים... אבל יחד עם זה כן יש בי איזה צד כזה שמאמין שאתם (המטפלים) לא אמורים להיות חולים או עצובים או שיקרו לכם דברים רעים - צריכה להיות לכם חסינות כזאת בשביל שתוכלו לטפל באחרים... הסכם כזה שסגרתם עם אלוהים בזמן שאתם עוזרים לו לרפא את האנשים בעולם.. :) קצת כמו שילדים בטוחים שההורים שלהם צריכים להיות תמיד הכי חזקים ןחכמים בשביל שיוכלו להגן עלהם.. מקווה שתשיגי לך הסכם חסינות כזה בהקדם - יש הרבה אנשים שצריכים אותך :) .

ליאת יקרה, ראיתי בכאב את הודעתך העצובה... אני רוצה לשתף בהקשר לעץ הנוכחי במשהו שממש לאחרונה שוחחתי עליו עם רופא הנפש שלי. חשבתי על היום הזה, שבו המטפל מודיע שתהיה הפסקה, פרידה, קטיעת רצף שנניח קשורה למשהו אישי שלו. מציאות כזאת שמזכירה שדברים לא מובנים מאליהם. אני לא בטוחה שכל-כך משנה לענייננו אם קרה משהו שהוא יותר קשה וכואב, או משהו שהוא יותר משמח (אם כי, בכל מקרה, אני חושבת שזה יכול להיות גם וגם). כך או כך - מטופלים (צפויים שכמותנו) מגיבים לזה. מגיבים. אקטיבית, פסיבית, גלוי, סמוי, בזמן אמת, בעיכוב – מגיבים. כתבתי בהכללה, אבל זה די ככה, אני חושבת. ואז, אם וכאשר חוזרים לשיחות, מגיע היום שבו יש פגישות, זו אחר זו, עם כל מיני מטופלים (שמגיבים :-)). והמטפל איכשהו אמור לעבור את היום הזה, כשהוא עוד במקביל נושא עמו משהו אישי משלו... חשבתי על הימים האלה אצל המטפל שלי, ימים שהוא לא יוצא מהם יבש... גם ממני... (מתביישת משהו). וביקשתי סליחה. ואני חושבת שמגיעה גם לך התנצלות ממני. שנתתי ביטוי לצד אנוכי מידי, פראי מידי. בסיכומו של דבר, אני רוצה לאחל לך, ליאת, שהאנשים בסביבתך שיש לך חלק בצמיחה והגדילה שלהם יצליחו ממש בעיתוי הזה להראות את פירות הקשר המשותף. שתהיה הקלה וריכוך וגם נחת. שתופתעי לטובה ולטווח ארוך. להת', א.ה.