אני ממש מיואשת... סיפורי הקשה - לא לרגישים

אני בת 23 רווקה... כל הבעיות התחילו בגיל 3 בגלל שעברתי גילוי עריות עד גיל 12 ואז בגיל 13 מורה אחד התעסק איתי במשך השנה ובגיל 14 עברתי אונס קבוצתי לעיני אחת שלא עשתה דבר חוץ מלצחוק... אני מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר שזאת אשמתי כי גרמתי לזה ואפילו "רציתי" אחרי שכבר התרגלתי לזה בילדות המוקדמת... זה נשמע נוראי ואני מרגישה ממש רע עם זה... לא סיפרתי לאף אחד עד גיל 18 אז היה האישפוז הראשון שלי למשך שנה... התחלתי לפגוע בעצמי באופן קשה מאוד בכל דרך אפשרית מגיל 8... והתפתחה אצלי הפרעת אכילה מגיל 10 עד עכשיו ונראה לי עד שאני אמות - מקווה שזה יקרה בקרוב כי כבר אין לי כוח - יש לי כל יום פלאשביקים וקולות ולפעמים הזיות שמוציאים אותי מדעתי... אני סובלת מדיכאון מז'ורי עמיד לתרופות מגיל 6 התאשפזתי שנית במחלקה סגורה למשך קצת יותר משנתיים שם נגרמה לי טראומה נוספת לא פחות קשה... ועברתי ECT -נזעי חשמל - שרק החמיר את הדיכאון והאובדנות - ניסיתי להתאבד אין ספור פעמים בכל דרך אפשרים ללא הצלחה לצערי... אני אובחנתי גם כסובלת מהפרעת אישיות גבולית ופסיכו-אפיקטיב, פוסט טראומה מורכבת וחרדה עם התקפי חרדה בנוסף למה שכבר מניתי למעלה... אין לי כוח לכלום ואני מרגישה חסרת אונים לגמרי למדתי רפואה לפני האישפוז האחרון ועכשיו אני מרגישה שממני לא יצא כלום... אני מרגישה ממש בודדה ושאף אחד לא מבין אותי ולאף אחד לא אכפת ממני כך שאם אני אמות זה לא ישנה לאף אחד להפך זה יהיה טוב לכולם במיוחד לי... אני מקבלת מלא תרופות פסיכיאטריות: לדיכאון אנטי-פסיכוטיים נגד תופעות לוואי ומיצבי מצב רוח וזה ממש מתסכל שכלום לא עוזר המצב רק נהיה יותר ויותר גרוע ככל שהזמן עובר... אני סובלת ברמות שלא חשבתי בכלל שאפשר להגיע אליהן... אני ממש מכורה לחתכים וניסיתי אין ספור שיטות עם הפסיכולוג כדי להפסיק ללא הצלחה... ואני חיה את הטראומה כל יום מחדש אותו כאב אותה הרגשה אותם מראות וקולות מרגישה את המגע... שאלותי הן: איך אפשר להפסיק את הפגיעה העצמית? איזו שיטת טיפול מתאימה למצב בו אני שרויה? האם אי פעם אני אצליח לצאת מהטראומה ולנהל אורח חיים נורמלי בלי להיות בחרדה מכל גבר או אפילו ילד שעובר, שלא לדבר על יחסי מין שזה בכלל לא בא בחשבון? כי אני רוצה להיות אימא מתישהו אבל איני יכולה לשאת את המחשבה שאני צריכה לקיים יחסי מין עם גבר גם אם אני מאוד אוהב אותו... האם אפשר להתרפות מהפרעת אכילה קשה? אני מצטערת שזה יצא ארוך אבל כל הפרטים חיוניים כדי להסביר את המצב... אשמח לתשובה ואבין אם לא תרצי לענות לאחת כמוני טמאה ומגעילה דוחה ושמנה... תודה מראש יעל

הי.. אני מתנדב של אתר סה"ר, אני לא פסיכולוג או איש מקצוע באיזשהו אופן, ולכן אני גם לא ממש יכול לתת עצה איך להתגבר על הפגיעה העצמית..אבל אני מגיב בכל זאת, כי אני לא יכול להתעלם מבקשת העזרה שלך, אחרי שעברת כל כך הרבה טראומות וטיפולים ואכזבות..ואני שומע כמה את כמהה לחיים אחרים, או לחיים בכלל, להצליח לפרוץ את מעגל הכאב הבלתי אפשרי שחונק אותך, להעניק חיים חדשים, לרפא..אבל נשמע שאת מרגישה חסרת אונים, חוששת שאולי זה חלום בלתי אפשרי, ומתייאשת.. כל כך הייתי רוצה להיות מסוגל לקחת ממך את הכאב, את האשמה והדיכאון, לעזור לך להיוולד מחדש לעולם אחר, שאין בו חרדות ופלשבקים ויאוש..ואני לא יכול, כי כמו שליאת אמרה - זה תהליך ארוך ומתיש, וצריך בשביל זה להתמיד בטיפול.. אבל אני כן רוצה אם אוכל לנסות לעזור לך לקוות, לשאת טיפה יחד איתך את המשא הכבד הזה..אם תרצי, תוכלי לנסות להיעזר בנו, המתנדבים של סה"ר, אם תרגישי שיעזור לך לקבל אוזן קשבת, מישהו שיתמוך כדי שלא תהיי לבד, בעיקר ברגעים שאת מרגישה כלואה וחסרת אונים ורוצה למות.. אם יתאים לך, הנה כתובת האתר שלנו: http://www.sahar.org.il/ אני מקווה שזה בסדר להזמין אותך למרות שאנחנו לא שייכים לפורום.. בהצלחה, יעל. מקווה עבורך שבקרוב תמצאי קצת אור.. מתנדב סה"ר

יעל, קראתי וכאבתי מאוד. עם זאת אפשר להעריץ אותך שבגבורה את ממשיכה לחיות.שלא תדעי עוד צרות ומכאן ואילך רק דברים טובים!!!