סתם שאלה...

"...חלק ממה שנוצר בטיפול זו אידיאליזציה של המטפל ופנטזיה שהוא דמות שונה מאחרים, מה שמאפשר אולי יותר לסמוך עליו, להשליך ועוד". ליאת למה לעשות הכללות? לי זה ברור ואפילו מובן מאליו שאיש המקצוע שפניתי אליו הוא אדם לא מושלם בלשון המעטה ואין לו איזשהם תכונות מופלאות. ברור שיש לו חסרונות ויתרונות, מתוך קריאה בפורומים אני מוצאת שישנם חסרונות רבים המשותפים למטפל הספציפי הזה ולמטפלים רבים, כנראה משום שהמטפלים הדינמיים בארץ חונכו בצורה מאוד מסוימת. אני חושבת שלסמוך על אדם אחר למרות חסרונתיו המרובים ועוד להחשף בפניו ולהאמין שלמרות הכל ניתן יהיה להיעזר בו- בהכרה הזו יש ערך טיפולי. מעולם לא נוצרה אצלי כלפיו איזושהי האדרה ובאמת קשה לי לסמוך עליו. אני מודה שאני חשדנית ולא נוטה לפתח יחסי קרבה (יש סיבה טובה לכך). אולי אם הוא היה קצת יותר גלוי איתי ולא נבהל ונרתע מכל שאלה הכי טריוויאלית שנשאלת בין שני אנשים שנפגשים כבר כמה שנים טובות, הייתי מצליחה לסמוך עליו קצת יותר ולא מרגישה אשמה ומתביישת כל פעם שאני עסוקה במחשבותי בו ובחייו "המסתוריים" .

מסכימה עם 2 החלקים בתגובתך. א. החלק הראשון-ההכרה והידיעה בכל רגע נתון,שהמטפל הוא בן אדם,רק בן אדם, עם קשיים ובעיות וטרדות משלו. ב. החלק השני-הריחוק של המטפל,אי השיתוף בדעות/רגשות או בפרטים ע"ע,והיחס לכל שאלה אישית/פרטית,אכן גורמת ריחוק גורמת לכך שיהיה קשה לסמוך עליו ולבטוח בו, כך זה בכל אופן אצלי. ואני רוצה להוסיף דווקא בגלל שאני יודעת שהוא לא מושלם, ויש לן קשיים כמו לכולנו, האופן שבו הוא יושב מולי בחדר, חלק ונקי-כאילו שום דבר לא נורא או מטריד בחייו-מעצבן ומרחיק. מה יש אתה מלאך? שום דבר לא נוגע בך? אוקי אז גם בי... זה פשוט יוצר תחושה לא נעימה הפערים האלו. וכן, כנראה שזה גם חלק מהענין, זה עדיין אוף אחד גדול.