ליאת

אני מתחילה להשתגע לאחרונה . אני לא מצליחה להבין את הדאון שנכנסתי אליו את ההתקפי חרדה השנאה העצמית הזאת החוסר חשק לחיות והבכי הזה אני גם לא מצליחה לישון .. לדעתי זה קצת קשור לעובדה שעברתי למטפלת אחרת שהרגשתי שאני מאבדת את הותיקה והיה בינינו נתק קצר אולי זה גרם לטריגר למרות שזו סיבה מפגרת לדעתי אבל אין לי שום דבר אחר שיכול להסביר את כל מה שעובר עלי . התחושה היא של בדידות ולבד ופחד משתק כזה . אין לי מושג מה אני עושה עם זה כי זה כבר נמשך זמן רב. אני פשוט כל כך במצוקה שאני מרגישה שהיכולת שלי להחזיק את עצמי ולהאמין שזה יעבור מגיעה לסף . אני לא בנאדם רגיש בשיט ואני לא מצליחה להבין למה כל פיפס יכול לגרום לי לבכות אפילו בכיתי שהייתי אצל המטפלת הקבועה פעם ראשונה אולי בחיי ונתתי לה לחבק אותי . מפעם לפעם אני פשוט מכירה את עצמי פחות ופחות וסובלת את עצמי גם פחות אני עייפה מדי ירדתי יותר מדי במשקל ואין לי כוח לכלום וככל שהזמן עובר אני הולכת ונחלשת כבר . לפעמים אני פשוט מקיאה בכוח מראש כדי לחסוך מעצמי את ההתקפי חרדה והבכי כאילו יענו להתרוקן כבר לפני לפני. אבל לרוב זה מופיע כמו גוש שחונק בגרון ואני לא מצליחה לנשום לרוב כמעט למרות שאני שונאת רצח להקיא אני פשוט חייבת כדי לנשום לפעמים . פאקק ..מתי יהיה לי קצת שקט בנשמה ? מתי יגמר הבכי הזה כבר? בכיתי אחת לשנה לאורך כל חיי ועכשיו זה מרגיש כאילו אני בוכה בשביל כל העולם ולא רק בשבילי . מכירה את זה שאת מרגישה את הכאב של כולם? רק מלהסתכל אני יכולה להרגיש את הכאב שלהם ואז זה מכה בי והבכי פורץ . אני שונאת את הרגישות הזאת שהופיעה לאחרונה . אלוהים מה יש לי ?