בקשת הבהרה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
קראתי את התגובה שלך. קודם כל תודה אבל היו לי הרבה שאלות. קודם כל למה לא טפשה? זו לא טפשות להתנהג בצורה כזאת במיוחד אחרי שנה!! של טיפול לדעת מה התגובות שלי ולהרוס לעצמי במודע אפשרות לקשר? אני מסכימה שהגדרה נכונה יותר זה פחדנית אבל גם טפשה.ואופטימיות דוקא הייתי פעם אבל אחרי שנים של הכרויות שטחיות של שעה דיבורים מקסי' עם גברים ואחרי שנה של טיפול כבר אין אופטימיות רק מחשבה שכנראה הטיפול הנוכחי לא מוצלח ואולי כדאי להפסיק אותו כי חבל על הכסף והזמן אם אין טיפת תזוזה חיובית אלא להפך פחד ורצון להתרחק מאנשים במודע. הרבה ברירות אין לי אלא להמשיך לקבל אותי ככה. תחושות אשמה והלקה עצמית היו והרבה אבל היום יש יותר ייאוש וחוסר אונים ואולי גם השלמה עם המצב שכנראה אשאר רווקה בודדה ולהשקיע אולי בתחומים אחרים קצת יותר מוצלחים בשבילי מזוגיות ואהבה
שנה בטיפול זה לא הרבה זמן. יש לי תחושה גם שאולי לא סתם את כותבת פה דווקא עכשיו? אולי קשה להביא את הדברים הללו לתוך הטיפול? לתוך הקשר שנוצר שם? אני מציעה שתביאי את כל זה לתוך הטיפול כי זו הדרך לעבוד על הקשיים בתוך קשרים. תמשיכי לנסות...אל יאוש. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
