טיפול בדיעבד

שלום, הטיפול שלי, הפעם השבועית הזאת, אף פעם לא נופלת בדיוק בזמנים הרעים. מדי פעם מצב רוחי "נופל", ואני חשה בעצבות נוראית ובאותו רגע אני מרגישה צורך עז לדבר עם הפסיכולוגית שלי. הבעיה היא שבכל אותן פעמים, נשאר לי שבוע שלם עד לפגישה הבאה, כשבינתיים הרוחות נרגעות. כשמגיע יום הפגישה, כבר האירועים הללו לא טריים כל כך, והספיקו להתעכל ולהירגע, וכך יוצא שאיני אומרת את כל מה שהרגשתי ורציתי לשחרר בזמן הסערה. המצב הזה גורם לי להרגיש שהפסיכולוגית שלי לא נמצאת איתי בזמנים קשים, לא מסייעת לי דווקא כשאני ממש זקוקה לה. כשאני מרגישה רע נפשית, אני צריכה אותה, צריכה שהיא תהיה ותקשיב ויש לי דברים רבים להגיד לה, אבל זה לא יוצא לפועל והכל נשכח. אני לא אומרת לי את אשר על לבי באמת, שהרי אחר-כך, בזמן הפגישה, אני כבר לא באותו מצב. אז מה הטעם? זה כאילו שאני מטופלת על "ריק".. זה מעצבן לדבר בכל פגישה על הרגשות החדים והעזים שהיו ושכהו בינתיים. מה עושים עם זה? אני מבינה שאין מה לעשות ושזה תמיד ככה, אך אני מרגישה שזה פוגע לי בטיפול, שהיא לא איתי.. ודווקא בזמנים האלה אני הכי לבד והכי צריכה.