קירבה

הי ליאת, אני בטיפול הרבה מאוד שנים עם קשר טוב עם המטפלת. אני מאוד אוהבת אותה וחושבת עליה כמעט יום ביומו בין פגישה לפגישה, מה שלא בטוח נכון והגיוני, אך כך זה אצלי.מצד אחד אני קונה לה מתנות קטנות בימי ההולדת ומצד שני מפחדת להתקרב יתר על המידה מהחשש שאאבד אותה יום אחד. כל יציאה שלה לחופשה לא פשוטה לי כלל וכלל ואם מתאפשר אני שומרת איתה על קשר דרך המייל. למה אני כותבת בעצם? היא עכשיו לפני נסיעה לחו"ל במסגרת העבודה ולמרות שאמרה לי כי אוכל ליצור איתה קשר דרך המייל מרגיש לי לא נכון להפריע. איכשהו יותר קל "להפריע" לה כשהיא עם המשפחה.האם זה הגיוני בעינייך לבקש ממנה לסמס לי שהיא הגיעה וכשהיא תשוב חזרה לארץ או שזה מוגזם ואני צריכה לדעת לשחרר להשתחרר ולא לחרוג מגבולות הטיפול.

הי ליאת, האמת שהודיתי לך קודם ואת אכן צודקת ולמרות שהדברים עולים מידי פעם ומדוברים לרוב עם המון כאב של עד כמה היא יקרה לליבי ועד כמה אני חוששת מפרידה לעיתים אני תוהה האם גם לה, למטפלת שלי, יש באישהו מקום רצון שכך זה יימשך ביננו. שגם היא לא הייתה רוצה שאעזוב...עכשיו אני פשוט מתכנסת בעצמי ומרגישה את הנסיעה שלה המאוד מאוד קרובה ואת הפחדים שהיא לא תהיה. מוזר שלא תמיד אני מסוגלת להעביר את הכאב והקושי שלי בזמן אמת בפגישה ואני סתם מדברת על דברים שוטפים ולא מאיך שזה מרגיש לי מהבטן.בכל אופן תמיד כשאני נעזרת בך דרך המייל יש לכך ערך מוסף ביכולת לשתף ולעיתים להביא את הדברים כן לפגישה. משהו ממה שאת כותבת מהדהד בתוכי ואומר לי שיש לשתף ולפתוח את הדברים. תודה!