כל כך קשה לי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
דיכאון אחרי לידה. נופלת לתהומות נוראיים. לא יכולה לחשוב על כלום מלבד על למות. לא הולכת לעשות משהו כזה אבל המחשבות לא עוזבות. מטופלת. גם שיחות וגם כדורים, שעדיין לא משפיעים כנראה. כואב לי כל כך. על הילד המסכן שלי. שמטופל בצורה מושלמת אבל עצובה. עם בכי. לא מגיע לו אמא כמוני. אני מצטערת ילד יפה שלי.
היי לך כואבת, דכאון הוא אכן תחושה איומה של בור שחור ואפלה גדולה. יכולה להבין מה שאת מרגישה וגם את חוסר התקווה. נסי רק לזכור שגם התחושה של חוסר תקווה ויאוש... היא עצמה- סימפטום של דכאון. לכן "מהצד" אני יכולה לומר לך שיש תקווה ואת כן אמא טובה. לו רק (ולא רק) בגלל שאת מטפלת בעצמך, בשיחות, בכדורים, שזה מצביע על האחריות שלקחת. לכן- את תראי שמצבך ישתפר.צריך סבלנות. הדכאון לכשעצמו לא הופך אותך לאמא לא טובה אלא לאמא עם קושי. קושי שתוקף הרבה מאד נשים ואינך אשמה בך. בקצה המנהרה יש גם אור... ליאת.
אני יודעת שיש סוף. אבל הדרך כל כך קשה. והכאב הוא נורא. והייסורים על היותי אמא עצובה הם חונקים. תודה על המקום לשתף. אני מאד אוהבת את הפורום ואת תשובותייך.
מנהל פורום פסיכותרפיה
