האם זה הגיוני?או נורמאלי?

ליאת שלום,אני חווה דברים עד הסוף, כלומר כשרע לי הכל נראה רע וגם זה נהיה קצת קיצוני וכשטוב לי כנ"ל טוב לי עד הסוף הכל נראה נהדר..ואני חווה עד הסוף את הטוב...אני לא עושה שטויות או מפריזה בהתנהגות כמו מאניה דיפרסיה זה לא קיצוני כזה...אבל כן, זה בקצוות, איך לומדים לחיות לא בקצוות? ולא שהכל שחור לבן שיש גם אמצע? והאם יש צורך להיות אחרת? כלומר נשמע בעייתי? או לא? אני אדם מאוד רגיש ודברים ממש נוגעים בי...והרבה פעמים אין הרגשת אמצע...בעצם הקושי הוא כשזה בקצוות...למה זה קורה?

ברור שזה חלק מהטיפול...גם החלק של להרגיש בסדר או "נורמאלי" , לרצות את כלם וכו' קיים אצלי...עכשיו אני מאוד מאושרת לאחר שבשבת חגגנו בר מצווה לבני הבכור, תחושת המוקפות של האנשים והחום מסביב מאוד מחזק ונראה לי כזה קצת באגדות אולי למרות חוסר האמון שלי לעיתים באנשים...ויש לי קטע של ריחוף חיובי...לפעמים אני פוחדת שמשהו ישתבש ואז אם קורה משהו הכל נראה רע ואז יש ריחוף אחר..קשה לי להסביר וקשה לחיות ככה למרות שעובדים על זה...רק רציתי לשתף ולהרגיש שמותר לי להיות ככה...אישור שזה בסדר, שאני בסדר..לא יודעת...משהו כזה...תודה בכל אופן ליאת...

הי, רציתי להצטרף לנכתב בעץ ולומר שהרהרתי לאחרונה שוב בהקשר העניין הזה של להיות כמו כולם ובכל זאת מיוחד. מיוחד מעודן כזה, אולי. רב הדמיון ובכל זאת, אני חושבת שייחוד יכול לבוא לידי ביטוי בהמון אופנים ובפרט בעוצמות הרגשות, בנפח שהם תופסים אצל כל אחד, ברמת החוויה הפנימית שעל פני השטח, במה שנגלה ממנה כלפי חוץ וכד'. באשר לקצוות - אני דווקא חושבת שלהיות בקצוות 'כל הזמן', על אף שלפעמים יש בהם כאב רב או תחושה של מידי, הם הבחירה הקלה/חלשה יותר מבחינה נפשית. מה שאולי מסובך יותר לשמור עליו לאורך זמן, הוא האיזון, האמצע. לכאורה, הוא רדוד, שטוח, משעמם, ותרני. לא מתרחש שם יותר מידי באמפליטודות ה'נמוכות'. אני חושבת שיש הרבה מאד אמצע, ולפעמים, בגלל שמשהו אולי לא מרגיש בו חזק ומטלטל דיו, יש נטייה 'למחוק' אותו ולרוץ אוטומטית (בחלק מהמקרים באופן לא מודע, אני מניחה) לקצוות. שם, לכאורה, מרגישים 'חיים', כאשר לעתים המקום הזה של הריגושים הוא הרסני, או גוזל אנרגיות רבות. מקווה שבטיפול לומדים להכיר את המנגנונים, מתחזקים ולומדים גם לכייל. שיבואו ימים רגועים, א.ה.

הי, תודה על מחשבותייך, מה שלי קשה בקצוות שכלפי חוץ אני שומרת על חיוכים ואופטימיות למרות שבפנים הרגשות יכולים להיות שונים ומגוונים, ובעצם נמאס לי להיות ככה עם מסכות של "הכל טוב" אז בטיפול כמובן עובדים על זה.. וגם בטיפול אני מראה ממש את הרגשות כאילו הכל פורץ ויוצא החוצה...ואז זה נהיה יותר קיצוני ממה שזה..(גם רגשות חיוביים..)מעניין איך בטיפול בפניה אני אחרת מהעולם בחוץ והאם זה יתאזן באיזשהו שלב...תודה ליאת גם על המזל טוב...