נפגעתי נורא

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

14/03/2012 | 16:37 | מאת: תמר

ליאת שלום מה עושים כאשר תוך טיפול ארוך ומוצלח נפגעים פגיעה אנושה מהתנהגותו של מטפל?.לא אכנס לפרטים, אבל דומני שהיית מסכימה עמי שהיתה פה פגיעה קשה. אין לי ספק שתהיה התנצלות מצדו, אבל אני ממש מזועזעת.אני תמיד מקבלת בקלות אי הבנות קטנות וחשבתי שיש בינינו קשר אמיתי. אף פעם לא נקלעתי למצב כזה.מרגישה נורא. תודה תמר

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2012 | 12:58 | מאת: אלי

שלום תמר, סליחה שאני נדחפת... קצת (הרבה?) מדאיגה אותי ההודעה ששלך, האפשרות לפגיעה אנושה אחרי כל כך הרבה זמן, שאחריה למעשה אין המשך, סוג של מוות. אולי בכל זאת תפרטי קצת?

היי תמר, אני בהחלט מרגישה את הזעזוע שלך והקושי. להפגע ממטפל באופן "אנוש" כפי שכתבת זה קשה מאד בעיקר כי מדובר בדמות שהופכת להיות משמעותית בחיים ואינטימית. העניין הוא (ואני רק מעלה השערות רק משום שלא פירטת) שאולי בכל זאת מדובר באיזו פרשנות שגויה שלך? דיברת על קשר אמיתי...האם "האמיתי" שלך אינו "האמיתי" של המטפל? אולי יש עוד צורת הסתכלות? רק השערות כי אני באמת לא יודעת למה את מתכוונת. ליאת.

17/03/2012 | 09:19 | מאת: תמר

ליאת שלום אני לא חושבת שמדובר בפרשנות שגויה שלי, אולי בעוצמת פגיעה גבוהה יותר מהרגיל. אבל הוא מכיר אותי(לפחות חשבתי) וצריך קהות חושים עצומה כדי לא להבין זאת.אני באמת לא יכולה לפרט אבל נניח שבאמת נפגעתי כל כך קשה ממשהו שהוא עשה, ושללא ספק גם הוא מבין שטעה טעות חמורה. מה עושים עכשו? קמים והולכים? יושבים ובוכים בלי הפסק מול אדם שהפגין כזו קהות חושים?. שיתפתי אדם קרוב בסיפור והוא הבין לחלוטין את עוצמת הפגיעה וכלל לא חשב שאני מגזימה. אני יודעת כל הזמן כי גם המטפל הוא בן אדם, ואני מאד קשורה אליו, אבל גם אני בן אדם, ובן אדם שנפגע נורא, ממש בלי להיות מוכן. תודה על המקום לפרוק קצת תמר

20/03/2012 | 11:14 | מאת: הי

רק רציתי לומר תודה ששיתפת וכתבת ותודה ששבת לעדכן באומץ. (אני מניחה שחלקינו לפעמים מתביישים בפנטזיות מרחיקות הלכת שלנו, שאינן תמיד תואמות מציאות, נבוכים אולי גם בהתפרעות שלהם, ואח"כ מתחבאים או מסתירים). פשוט בימים אלו אני נמצאת במצב מעט דומה למה שתיארת בעץ. לפני הכל אציין כי היו בימים עברו רגעים בהם הרגשתי (ולא סתם) פגיעות רציניות. היום אני לא זוכרת על מה בדיוק, אבל הם סוג של נחלת העבר והמשכנו. כעת הטיפול שלי בחופש די פתאומי ולא מוסבר ולזמן ארוך (כמה שבועות טובים עברו בינתיים ועוד כמה יחלפו עד ש או אם בכלל). הוזמנתי לשתף אותו בוירטואלי והתפתיתי. מעט מאד השתמשתי בזה, בהתחלה קיבלתי תגובה, די מהירה, קצרה מאד אמנם, אבל הייתה התייחסות, אבל בהמשך של אח"כ - המצב נראה כמו התעלמות, ומישהו שם יודע עד כמה התעלמות יכולה לחרפן. אז בהיעדר כל מידע, המחשבות שלי מרחיקות לכת מאד, עד כדי לפרק את החבילה. אני שומעת את קולו, שכך אני יכולה ללמוד על עצמי, ועל כל מיני חלקים שאני יכולה להחזיק בתוכי, אבל נמאס לי מדיבורים פסיכולוגיים, רוויתי, וגם הייתי רוצה יותר ממש. לאו דווקא ממנו. אדרבא. אבל לפי שעה אין לי עוד כמו שצריך. באסה. אז, זהו. א.ה.

20/03/2012 | 18:27 | מאת: תת

גם אני אהבתי את העץ שלך למרות שלא בדיוק פירטת מה פגע בך אבל זה מזכיר לי את הרגעים בו אני הבנתי שטעיתי . אבל אני חושבת שה"טעויות " האלה הם אלה שלפעמים עושים את הטיפול אם נותנים לעצמנו להיפגש עם הקושי הן סוג של הארה שמשנה את כל התמונה ופה אני כבר מדברת על קשיים שנובעים ממע היחסים עם המטפל .

היי א.ה אני קצת נדחפת פה :) אבל ...למרות הפגיעה שאת חשה אל תוותרי על ההזדמנות ללבן זאת עם המטפל. נראה לי שהכי קשה זה להשאר עם משהו שאינו "סגור". ליאת.

מנהל פורום פסיכותרפיה