שאלה

שלום, אני בטיפול כבר שלוש וחצי שנים ונורא טוב לי עם המטפלת שלי. אני שומעת מחברות שהיו או עדיין בטיפול שלכולן הייתה תקופה של ריב או משבר או פיצוץ ביניהם, מתישהו במהלך הטיפול. אצל חלק מהאנשים זה ממש פיצוץ רציני, ואצל חלק מהאנשים משהו יותר קטן אבל עדיין מורגש וקיים. לא נעים להתלונן אבל לנו אף פעם לא היה ריב. מהניסיון שלך- האם יש לי למה לחכות או שיכול להיות טיפול בלי התנגשויות ומאבקים? האם מאבק הוא הכרחי? תודה, טל

אני חושבת שרוב האנשים חווים את המשבר הראשוני החזק בגלל מנגנון ההתנגדות - המנעות מהעלאת תכנים לא מודעים אל המודעות באמצעות מנגנוני הגנה. בד"כ בשלב הזה גם נוצרת העברה שבה משליך המטופל כלפי המטפל רגשות שהוא חש בעברו כלפי דמות משמעותית, בעיקר דמות אימו. במקביל להעברה, תתכן גם העברה נגדית - מצב שבו המטפל מושפע מתגובת המטופל. באופן כזה נוצרת דינמיקה מתוחה שיכולה להביא את הטיפול לעוצמות גבוהות. לאט לאט, בעיקר בעזרת הכלה ואמפטיה מצד המטפל, עוצמות ההתנגדות וההעברה פוחתות, דבר שמאפשר לקיים טיפול באוירה נינוחה יותר. זה לא מחייב שיהיו "פיצוצים" או משברים עמוקים. כל אדם בא עם המטען/החיים שלו. אחד עבר חיים מלאי סבל וייסורים, השני עבר חיים עם משברים די מתונים ואחר הגיע מחיים די שלווים ועם פחות אמוציות. אין פה חוקים. דבר נוסף, אל תשכחי שפורומים פסיכולוגיים בימנו מאפשרים התפרקות (דבר שלא היה קיים בעבר, לפני עידן האינטרנט), והרבה פעמים אנשים מחליטים לכתוב בעקבות משבר - הם מחפשים לפרוק, ולכן אין זה מקרי שבפורומים קוראים על מקרים קיצוניים. אלה שהטיפול שלהם על מי מנוחות, לרוב לא חשים צורך לפרוק ולכן את לא כל כך מוצאת סיפורי טיפול "רגילים". תרגישי טוב עם הטיפול שלך. וכמו שתמיד מציעים (ובצדק) - את תמיד יכולה לדבר על העניין הזה עם המטפלת שלך. נראה לי שאפילו תרגישי טוב אחרי שיחה כזאת, בפרט שהיחסים ביניכן הם טובים.

כל מה שתיארת אכן קיים- העברות, השלכות- אני מתייחסת אליה כאל הפוטנציאל שלי אני חושבת, למרות שאנחנו שונות. וכמובן שאמא תמיד מרחפת בחדר, כמו בכל טיפול :-) וההשוואה בין אמא אחת לאמא השנייה... והקשר מאוד קיים ומדובר.. פשוט בלי סערות גדולות. רוב הזמן אני פשוט אוהבת אותה מאוד, לפעמים אני פוחדת וקצת מתרחקת, אבל אני באמת לא זוכרת ריב או משהו שנאבקנו עליו. מהסיפורים של אחרים, שפוט, היה לי נשמע שגם בזה יש ערך, שהפיוס של אחרי מחזק משהו.. אבל את צודקת שאני לא הגעתי לטיפול בגלל חווית חיים נורא קשה או משהו, וגם שבכלל בחיים אני לא רבה יותר מדיי עם אנשים. אז אולי הכל בסדר :-) אני אשמח בכל זאת לשמוע גם מה ליאת חושבת, כשתגיע. תודה נועה!! טל

אין לך ריבים עם אנשים אחרים? (בעבודה, עם חברים) את נוטה לומר את דעתך גם היא מנוגדת לכלל? יש אנשים שנמנעים מ"לריב" ו/או להתווכח מכל מיני סיבות, בטח בטיפול, ובטח בסיטואציה כזאת רגישה וא-סיטמרית עם המטפל/ת (מה יחשבו עליי?) יש לי חברה כזאת. ככה היא בטיפול וככה היא בחיים. זה עצוב לראות אותה ככה. פשוט עצוב. אל תשכחי שאחרי הכל אנחנו אנשים עם רגשות ומחשבות ורצונות ושאיפות ומצוקות, עם עבר והווה , ולכן לא תמיד הכל "הולך חלק", מול הצד השני שמולנו (בן זוג, בוס, חבר/ה) ולפעמים זה קורה...

שלום לבעלת השם הארוך.. אין לי ממש ריבים עם אנשים אחרים, לא. פה ושם איזה מתח קל, או העמדה במקום של אנשים בעבודה, אבל ממש לא פיצוץ ובאמת לעיתים רחוקות. בדרך כלל אני מחייכת ומחובבת, נוחה ונינוחה.. אין הרבה על מה לריב איתי. במקביל- אני גם נמנעת מריבים. או לפחות בוחרת אותם. לא תמיד יש לי צורך להכניס את עצמי לסערה רגשית סתם כי מישהו עצבן. וגם הרבה דברים הם לא מספיק קריטיים כדי שאתעקש. האם גם לחברה שלך עצוב על עצמה שהיא לא רבה/מרשה לעצמה לריב עם אף אחד? :-) (אם לא, אז אולי כדאי לך להרפות מהרחמים.. היא פשוט שונה ממך זה הכל). בכל מקרה, תודה ששיתפת היה לי מעניין לקרוא טל