שאלה קצת שונה.....

אני מעוניינת לעבור הסבה לתחום הע"ס...ואשמח להתייעץ איתך. לאחר המון תהליכים שעברתי (התבשלות, התבגרות, התפתחות אישית וגם טיפול) אני עומדת בפני שינוי..שאני קצת מפחדת מהשינוי עצמו אך הוא בוער בי...ואני מרגישה שהוא נכון לי.. כל חיי הייתי אדם של אנשים, מכילה, מקשיבה תומכת..כולם סביבי גם תמיד אמרו לי לעסוק עם אנשים..ותמיד הרגשתי נוח במקום הזה... בשירותי הצבאי הייתי ביחידת רמ 2 ברמבם, קיבלתי פצועים וחולים, ליווייתי משפחות במצבים קשים ומאוד אהבתי את התפקיד.. משם התגלגלתי (בלי לחשוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה) למדתי לתואר ראשון שסיימתי אותו בממוצע גבוה (92). והתחלתי לעבוד במשאבי אנוש (מתוך אהבה לאנשים) אך הבנתי שמאשבי אנוש היא יחידה עסקית לכל דבר ודבר..ושאני רוצה לעסוק בתחומים אחרים...עברתי בנוסף גם אימון וכיום אני גם מאמנת בעצמי תחת הדרכה...שם גיליתי שיש אנשים שקיבלו כשרון ציור, כשרון כתיבה שירה ויש אנשים- שקיבלו כשרון לאנשים...דבר שעד אז לא ידעתי שהוא משהו שעשוי להוביל אותי לעיסוק כלשהו.. לאט לאט גיליתי כי מה שמניע אותי זו העזרה לאנשים, זו ההקשבה וההכלה..והבנתי שיש לי יכולות גבוהות בתחום זה והאימון עם כמה שהוא מקסים....הוא מעט שטחי עבורי ויש לי יכולות ליותר מזה...אני מאוד מבחינה בין הגבולות, אתיקה מקצועית..ומרגישה שאני רוצה להתפתח לרמה אחרת, עמוקה ומקצועית יותר.. וכך הגיעו המחשבות על עבודה סוציאלית... אני בעצמי עברתי דכאון בעקבות תחושת חוסר סיפוק בעבודתי תחושת פספוס... ויצאתי ממנו כמובן בעזרת טיפול- אני חושבת שמי שמטפל באנשים...חשוב שיעבור טיפול בעצמו- ואני לא מאחלת לאף אחד דכאון אך חושבת שהמצב בו הייתי תרם לרגישות שלי לאנשים אחרים עוד יותר..כיום אני בסדר :) בקיצור- נרשמתי ללימודי עבודה סוציאלית ללימודי ההשלמות לתואר שני בחיפה, בעברית ואם לא אתקבל לשתיהן אז להסבה בבר אילן לתואר ראשון (אבל הייתי מעדיפה את ההשלמות...) כבר יש ברשותי תואר ראשון בסוציו' ואנתרופ'. גם למדתי קצת מגדר... מאוד הייתי רוצה או- לעבוד בבתי חולים (משהו דומה שעשיתי אותו בצבא) או להמשיך ללימודי פסיכותרפיה..ואני יודעת שצריך ניסיון בבריאות הנפש... אשמח לשמוע את דעתך, האם במקצוע הזה ובכלל גיל 29 להתחיל את הכל זה מאוחר? כלומר לימודים וניסיון וכו..זה לא מסלול קצר.. או יכול לעכב אותי.... האם אני חיה בסרט שיש לי שאיפות וחלומות- אני מפחדת שיום אחד זה יתנפץ לי בפרצוף ואבין זהמקצוע מבאס....אני יודעת שהשכר נמוך..אבל אפשר להתפתח מהמקצוע להמון מקומות..אני מנסה לעזוב את זה וסתם ללכת למשרה במשאבי אנוש אבל זה לא מרפה ממני...אני מרגישה שיש לי היכולת לטפל ולעזור לאנשים...ומשהו בי מאוד מעוניין לעסוק בזה אשמח לעזרתך :) תודה רבה רבה

ואני אומרת לך מניסיון... לכי בעקבות הלב! רק מה שאת מרגישה... את תגלי לבד, במוקדם או במאוחר, אם זאת היתה בחירה נכונה או לא.

גם לי נשמע שאת מאוד מחוברת לבחירה שלך. מניסיוני האישי אני יכולה לומר שהגיל הוא לא חיסרון, להיפך.דווקא ההתבשלות, הטיפול ושאר התהליכים שציינת יכולים לתרום לך מאוד כאשת מקצוע. בהצלחה.