שעון בחדר הטיפול..

בקליניקה של המטפל שלי אין שעון קיר, מה שכן יש זה שעון נעורר שולחני שמופנה לכיוון שלו. וזה חסר לי. חשבתי לקנות לו מתנה לחג.(בערבי פסח אני תמיד נותנת משהו...) ועלה לי רעיון לקנות שעון .(משהו מיוחד ולא בנאלי) פתאום חשבתי לעצמי אולי יש סיבה מקצועית שאין שעון בחדר? איך מקובל באופן כללי? מה דעתך?

מעניין, אצלי בדיוק אותו הדבר...אולי יש סיבה לכך שלא נסתכל בשעון..כלומר שנהיה חופשיים ולא בלחץ שהזמן אוזל? מה את אומרת ליאת? מה באמת מקובל?

צריך לחשוד ברעיון, ולהיזהר. הייתי יורדת מביצוע ומימוש, ומנסה בעיקר לדבר עליו. ד"א, לי יש שעון שלי על היד וזהו. בימים שהשוטר הפנימי נרדם בשמירה אני לא מביטה בשעון (וזה נחשב מצב טוב, יאללה ויתרנו על השליטה הארורה...) אפרורפו שעון - מזיזים לשעון קיץ, וגם סביב זה יש סיפורים. בשמחות, א.ה.

היי מיקי, המטפלת שלי שמה שעון באמצע השולחן והוא מונח לו במצב אופקי, כך שגם המטפלת וגם אני רואים את השעה. גם היא מסתכלת מידי פעם בשעון וגם אני, ואנחנו מסיימות פחות או יותר בזמן. היא די פתוחה ולפעמים היא מקדישה לי יותר זמן. אני אפילו זוכרת מתי היא קנתה את השעון. נדמה לי שלפני כן היה על השולחן שעון קטן יותר - שעון מעורר. עכשיו השעון יותר אלגנטי. אני לא עושה מהשעה אישיו ולא חושבת על סיום הזמן, אולי בזכות המטפלת שלי שמשדרת נינוחות ושלווה. כנראה שכמו הרבה דברים, זה קשור בעיקר לאישיות של המטפל. יש מטפלים שכנראה לא רוצים להלחיץ את המטופל ולכן השעון פונה לכיוון שלהם, בדיוק כמו אצלך. אני מודה שגם לי זה היה קצת מציק. יש מטפלים ששמים שעון בינוני על השולחן כדי שגם הם וגם המטופלים יראו מה השעה, כמו המטפלת שלי. יש מטפלים ששמים שעון קיר גדול ויש כאלה שלא שמים בכלל שעון ומידי פעם מסתכלים בשעון יד שלהם. ועכשיו נזכרתי במשהו מצחיק. בעבר הייתי אצל פסיכולוג שהיה מסתכל בשעון יד שלו (לא היה שעון בקליניקה) והוא היה ממש מדוקדק. ה-over דיקדוק הזה היה מעצבן. יום אחד הבאתי לטיפול שעון מעורר, וכמחאה כיוונתי אותו עשר דק' לפני סוף הפגישה. זה היה שעון עם צלצול הכי מעצבן שיכול להיות, מהשעונים של פעם. הפסיכולוג צחק, והוא עוד יותר צחק (ממש התגלגל מצחוק) כשהשעון צילצל. כשהשעון צילצל (כאמור, 10 דק' קודם), כיוונתי אותו שוב שיצלצל בעוד 10 דק' כדי שיורה לנו שנגמר הזמן. זה היה מאוד מצחיק - שבר בצורה הומוריסטית את דיסטנס הזמן בינינו. אין כמו הומור כדי לשבור מתח ומועקה! פשוט תדברי איתו על כך או שתעשי מעשה ותממשי את ההצעה שלך לקנות לו שעון. זה דווקא רעיון נחמד. רק תקחי בחשבון שאולי הוא לא ירצה לשים את השעון בקליניקה כי האג'נדה שלו זה באמת לא להלחיץ את המטופל. תגידי לעצמך מראש לא להיעלב אם הוא אכן יגיב כך. וגם יכול להיות שהוא ישמח ויענה להצעתך. שיהיה חג מעורר ושמח. (שמת לב לאיחול?)

אין משהו יותר מתאים להודעה שלך מאשר התמונה של סלבדור דאלי על הזמן הנמרח לו. הלוואי ותחושת הזמן על ספת הפסיכולוג היתה כזאת - נמרחת ונמרחת, כאילו הזמן נשכח. לצערי, אי אפשר להעלות לכאן תמונות, אז הנה קישור לתמונות מצחיקות שמצאתי על דאלי עצמו (דמות אקסצנטרית ומעניינת במיוחד) וגם לציורו המפורסם: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1485599

כפי שמסתמן כעת,אני כן אקנה אותו על אף ולמרות.. ואולי גם בזה יש אמירה. כי אני בהחלט מכירה בזכותו לבחור מה לשים או לא לשים בקליניקה, אבל לא מוכנה שזה יכתיב לי אם לקנות או לא. כבר היו דברים שקניתי והוא כן שם בחדר ודברים שלא-כך שהשאלה אם אעלב או לא היא לא האישיו. גם לא השאלה אם יש לי עניו להנכיח עצמי בהעדרי,כי שוב זה כבר קיים ... אחרי שהשלמתי עם עצמי שזה בסדר שהוא לא ישאיר אותו בקליניקה שלו,ושהוא יבחר באיזה מרחב להשתמש בו אם בכלל, החלטתי לקנות וזהו.