טיפול פסיכולוגי

שלום ליאת, תחילה אקדים ואומר שאני מאוד אוהבת את הפורום, אני רק לאחרונה הצטרפתי אלייכם וממש נעים פה:) אני בת 30, לפני כחודשיים התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית. החודש הראשון היה קשה, היה לי לא פשוט לספר ולשתף וגם התקשיתי לקבל אותה. בחודש השני חלה תפנית, פתאום הרגשתי שאני מתחילה להיקשר, מרגישה מאוד בנוח לשתף אותה, לספר לה. אחרי 20 שנה שהדחקתי הרבה כאב, חרדות ועצבות והתמודדתי כמעט לבד אני סוף כל סוף שוברת את החומות ומוציאה, זו מתנה מדהימה!!! אני שמחה שזה קורה אבל גם מפחדת, מפחדת לפתח תלות ולהגיע למקום של נזקקות, מאוד חשובים לי גבולות הטיפול, אני לא מתקשרת ולא שולחת הודעה, למעשה חוץ מה-50 דקות השבועיות הללו אני לא יוצרת שום קשר, כשקשה לי ואני מרגישה שאני חייבת תמיכה אני פשוט מדמיינת סיטואציה שאני בפגישה, מדמיינת שאני מספרת לה ומשתפת- זה תקין??? במקום לפנות אליה ממש אני מעדיפה להתמודד לבד. אני מפחדת ללכת לאיבוד, מאוד חשוב לי להישאר על הקרקע ולהיות מודעת לכל תהליך השינוי ולעזור לעצמי!!!אני חושבת עלייה בין הפגישות, משחזרת את הפגישות ומחכה כבר לפעם הבאה.אני ממש רוצה לשמוע את חוות דעתך בעניין. התחושה הזו חדשה לי וקצת מלחיצה תודה

קלעת בול- כשאני כותבת שאני מפחדת ללכת לאיבוד אני באמת מפחדת לאבד שליטה על הרגשות שלי. ברור לי שהתחושה הזו שאני מרגישה כעת כלפי המטפלת חשובה לטיפול וכי בלעדייה הטיפול לא יכול להצליח. ובכל זאת זה מפחיד. עוד לא דיברתי איתה על התחושות שלי, אני קצת חוששת, האמת. מקווה שבקרוב אעזור אומץ ואוציא גם את זה. תודה לך שאת פה. גיגית