משתפת

לא יודעת מה קורה לי???? אני כבר לא מכירה את עצמי...חזרתי מטיפול ומאז אני לא נרגעת, בסך הכל חודשיים של טיפול, חודש אחד ראשון לא כל כך משמעותי והחודש השני דווקא מאוד...היא הפכה להיות מאוד משמעותית והיום יצאתי מהטיפול בהרגשה ממש לא נעימה, פתאום נידמה לי שהיא לא מאמינה לי, לא כל כך מבינה אותי...אני מנסה לשחזר את הפגישה ולא באמת מוצאת סיבות לתחושות שלי...סיפרתי לה משהו טראומטי שקרה לי לפני כמה שנים ולא ראיתי בתגובה שלה איזה סוג של רגש שהביע שזה באמת משהו נורא. בנוסף ההודעה של דנה ש.ב. על ליווי של המטופל ע"י המטפל אל הדלת בסיום הפגישה העלה לי למודעות שבאמת בשבוע שעבר היא ליוותה אותי, בפעמים הקודמות לא ולכן חשבתי שאולי יש פה משמעות טיפולית כלשהי, היום היא לא ליוותה,והיה לי מוזר, לפני שקראתי את ההודעה לא חשבתי על זה בכלל.אני פותחת את הלב, נוגעת במקומות הכי רגישים, משתפת אותה ועל הדרך גם את עצמי (כי אפילו אני העדפתי לשכוח) ובסוף יוצאת עם הרגשה כזו... למה? למההההההה??????

גיגית יקרה! את נשמעת מבוהלת...וזה ממש מזכיר לי אותי, אני כבר שנתיים בטיפול ורק השבוע התחלתי לספר הכל ממש...כך שאת ממש אמיצה!!!!! אל תפחדי, יודעת שקל להגיד וקשה לביצוע, אבל מתוך ניסיון הייתי חוזרת מפגישות קשות בתחושות נוראיות, כך שאני מבינה..פחדתי בעיקר שלא תאמין, שלא תבין שהיא לא מבינה כלום!! והיום אני יכולה לומר שהמטפל אולי לא מראה יותר מדיי רגש לפעמים אולי כדי למנוע הבהלות שכזו...שזה בסדר, שקרה משהו אבל הוא קרה בעבר וכיום את אחרת....וגם יש את עניין העברה שאולי מישהוא קרוב(בד"כ ההורים שלנו) היה מגיב בלא מאמין?..אני מאמינה שהיא מאמינה לך...וגם אני :) מקווה שתרגישי טוב אחרי שספרת והדברים יחלחלו..ושוב את אמיצה מאוד!!!!זה לא מובן מאליו שהצלחת לספר אחרי מעט זמן יחסית, זה מצויין!!!

הי גיגית, מאחוריי כבר מספר נכבד למדי של מפגשים טיפוליים ומסכימה שלא קל ואפילו מבהיל לשמוע את עצמך מספרת החוצה ועוד דברים שמורים. וגם לכך שזו הרגשה לא נחמדה להתמסר, ואחר-כך להרגיש מרומים כי מי שנראה היה שהבטיח - לא תפס. וחשבתי לי שהעניין הזה של מרחק או מרחב יכול להיות כל-כך עדין ומורכב... רעיון קטן לכיווני מחשבה - תארי לך שהיית מספרת לה (כפי שאת גם מעידה שסיפרת) על משהו חמור מאד והיא הייתה מראה תגובה רגשית חזקה. האם אז לא היית חושבת גם ש - מה פתאום זו היא שעצובה או כועסת או כואבת - הרי זה שלך. המקום לרגשות שלך. האם אולי משהו בך עצמך מפקפק בדברייך שלך? ואולי נניח ההזדהות שלה הייתה לך יותר מידי, קרובה מידי, גם אם לכאורה נעימה במיידי, אולי לטווח ארוך היה זה מבהיל והרסני? כך שייתכן שחלפו במוחה מחשבות רבות, רגשות מגוונים שהיא החליטה טיפולית (וכפי שאני מבינה זה לא ממש קל לה) לא לשתף בהם. וזה שאת כועסת, או נעלבת, או מתייסרת מאד, או מחפשת תוקף לכאב אצל עצמך, או ליווי - כאן מתאים שתשתפי את ברגשותייך אלו בדיוק, ייתכן גם שאין לה מושג מה העוצמה או הכיוון ובזה האחריות שלך לשתף אותה. למענך. ולכי תדעי, אולי היא לא ליוותה אותך פיזית כי משהו בעולמה הסיח את דעתה בלי קשר אלייך. ואולי היא ליוותה רק חלק מהדרך אבל כשחשוף אצלך חווית זאת בהקצנה ועוד. א.ה.

ילדת האביב, א.ה, ליאת- תודה!!! כמה מרגיע לקרוא את מה שרשמתן. האמת שאתמול בלילה לא הצלחתי להירדם, בכיתי בלי סוף.הרגשתי מועקה נוראית, ואז החלטתי לכתוב לה את מה שאני מרגישה (מקווה שיהייה לי אומץ להביא לה את זה בשבוע הבא) היום קמתי עדיין עם הרגשה משונה, לא היה קל להתחיל את היום, עבודה אחכ בעל והילדה וכל הלחץ של החג...אבל אחרי שקראתי את מה שרשמתן אני מרגישה יותר טוב. אז שוב -תודה