חוסר אמון
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אנסה לספר בקצרה סיימתי קשר לפני חודשיים בצורה מאוד טראומטית הבן שלי(פחות משנתיים) נפגע כנראה פיזית מבן זוג שלי לשעבר(לא אבא שלו) לעולם לא אדע מה קרה באמת הלכתי עם התחושה הפנימית והבן שסיפר בדרכו מה קרה שם. ..רק עכשיו מתחילה לעבד באמת את הסיטואציה אחרי שבמשך החודשים האחרונים ראיתי רק את בני וניסתי לעטוף אותו כמה שאפשר .עברתי עוד כמה דברים בחודשיים גליתי שאני בהריון והחלטה לעשות הפלה (למרות שרצתי מאוד מאוד ) ברגע שחתכתי את הקשר לא רציתי שום קשר איתו בעתיד .היה לא פשוט אבל החלטתי מהראש הוא כמובן לא יודע. עבדתי עם הראש ויודעת ששמתי את הסיפור הזה מאחורי ... סיפרתי פחות או יותר מה קרה . אני בטיפול קרוב לעשר שנים עברתי הכל עם המטפלת המדהימה שלי אני מאוד אוהבת אותה והיא היתה ושותפה לדברים הטובים וגם הכואבים במסע הזה של חיי.אני מספרת לך זאת מכיון שעכשיו אנחנו באחת התק הקשות מאז שאני בטיפול אני הפסקתי להרגיש בלב דברים הכל עובר על ידי גם בחיים וגם טיפול אולי רק בקשר עם בני זה אחרת עדיין חייה ומתרגשת וחווה את החווית איתו. הדבר המרכזי שעבדתי בטיפול בשנים האחרונות היה האמון ... מיותר לציין שעכשיו איןלי אמון כלל אני כואבת ולא מסוגלת לתת לאף גבר עכשיו להכנס לחיי ולהיות קרוב לבני .. הטיפולים האחרונים היו בעוצמות שאני לא זוכרת הוצאתי המון כעס והגעתי למצב שהיא אומרת לי דברים ואני לא הפסקתי לצחוק (צחקתי ממבוכה )כי פשוט שום דבר מהמלים שלה לא פגש אותי הזוי לגמרי ... היא אמרה לי בפגישה האחרונה שהיא מרגישה שמה שעשו לי אני בעצם מעבירה אליה שהיא מרגישה מוכה .... רק עכשיו כעבור שבוע מהטיפול אני פתאם יושבת וח?ושבת אני לא מרגישה שהשפלתי אותה ולא התנהגתי באלימות מילולית אני בכלל לא מדברת בשפה כזו לא בחוץ וגם לא איתה איך היא יכולה לומר לי דבר כזה ?היא ניסתה לשקף לי את ההשלכה שעברתי אליה ואני עדיין לא מתחברת למרות שתפסתי את הראש לפני החג והגעתי לפגישה נוספת כי הרגשתי שלא כך מסיימים קשר אבל אני חושבת שהדבר שאני הכי צריכה זו הפסקה לא באלי לגעת בדברים עכשיו כי הכל כואב ו כל השנים בטיפול היה לי כוח רצון לא להרים ידיים ונלחמתי לא לוותר ותמיד הרגשתי שבמצבים הקשים שהיא עזרה לי להחזיק את לפיד האמונה .. לא כך היום שתינו עייפות . אני פוחדת שאני אתגעגע ואולי בכלל במצב הנוכחי אסור לי לקבל החלטות אבל אחרי המקרה שעברתי אני רק רוצה חיים שקטים בלי דרמות וכבר לא מאמינה שאוכל להכניס שוב פעם גבר בחיים שלי . עצוב לי מאוד עכשיו למרות שכלפי חוץ אני מתפקדת כרגיל כולל מצב רוח טוב בחג ... אבל בפנים בפנים ...בלאן שלם. אין לי כוחות להלחם על הקשר בטיפול ואני חוששת שבעצם אין לי כוחות ואמונה בקשרים בחוץ איך אוכל לסמוך שוב על עצמי ?
שלום אני, קראתי מה שכתבת. אין ספק שאת בתקופה מאד מאד קשה שבה את מתחילה לעכל ולעבד את העוצמות של הפגיעה שעברת ושעבר בנך. מובן מאד שאחרי טראומה כזאת תאבדי את האמון בסובב אותך ובעצמך. מובן מאד גם התחושות של העצב, חוסר הכוחות, והניתוק הרגשי. כתבת שאת רוצה חיים שקטים ובלי דרמות וגם את זה אני מבינה. זה מרגיש שגם הטיפול נתפס כרגע כ"אזור מלחמה" ואין לך כוח לזה- במילים פשוטות. ובכל זאת...החיים השקטים לא יגיעו אם לא תתמודדי עם מה שעברת ושעבר בנך. אני מרגישה שחוסר האמון בעולם נוגע כרגע גם בתוך הטיפול ובקשר עם המטפלת- ושוב- גם זה טבעי אבל אכן כפי שכתבת- אני ממליצה לא להחליט החלטות בתקופה כזו. אל תוותרי על הטיפול עכשיו גם אם קשה. את חייבת זאת למענך ולמען בנך. לאט לאט יחזור האמון...בעיקר בעצמך. מאחלת לך שתוכלי לקחת נשימות ארוכות של סבלנות וכוחות... ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
