חלום

הי ליאת, מה שלומך? אני יכולה לשתף אותך בחלום מאתמול שתחושת המועקה ממנו לא נותנת לי להתחיל לעבוד. ויש לי הרבה עבודה. קודם כל לפני השינה כל הזמן פנטזיות שוב הפנטזיות האלה. פנטזיות של חיבור של חיבוק של הכלה. ואח"כ חלום מוזר. לא זוכרת את התוכן רק זוכרת שמציק זוכרת את התפאורה. היה בבית נחמד אבל בית שיש לו קומת מרתף מלאה בגרוטאות ובלאגן, ואני לא יודעת מה מסתתר שם איזה חיות ואיזה חיידקים. בחלום אני מנסה להשפריץ מים עם צינור מבחוץ כדי קצת לנקות אבל ברור לי שזה רק שטחי. בחלום אני חושבת על אפשרות אולי לאטום את המרתף שהלכלוך לא יצא החוצה אבל אסור לי כי זו דירה שכורה. אני חושבת שאני מבינה את ההקשר אבל מה כבר יש שם, כמה בלאגן עוד יכול להיות. אני הרי מכירה הכל, זוכרת הכל וטוחנת הכל. לא יתגלו עוד דברים חדשים. אני גם לא מפחדת להכנס לשם בראש אולי אפילו יותר מדי, למה בחלום אני פוחדת ומנסה לטייח? הרי זו לא אני. אני כן מנסה לנקות יסודי. ומי זה הבחור היפה עם העיניים הכחולות מהחלום? ולמה הוא ישן כל הזמן ולא מתעורר. מי זה הבחור הזה שהוא לא לגמרי דתי אבל הולך עם כיפה עם 2 סיכות (אני דתיה בהגדרה אבל עם עצמי כבר לא ממש). למה המפגש איתו בחלום היה סוג של הקלה. ממש הקלה. כאילו הגעתי למנוחה אבל הוא ישן המון ולא מתעורר. וכבר מאוחר ואני מודאגת: אם כ"כ טוב אז למה הוא ישן כ"כ הרבה. אתמול בערב ביקרתי חברה מהעבודה שיש לה 2 בנות מתבגרות. הביקור הזה ערער אותי, כשראיתי איך בעלה עם הבנות. כשראיתי איך היא עם הבנות. כשראיתי את הבנות עם החברות שלהן. כשראיתי איך האמא עם החברות של הבנות. הבוקר שמעתי ברדיו את השיר "אל תדאגו לי אבא" של אהוד בנאי. והוא עוד יותר הכניס אותי לזה. לאבל על מה שלא היה לאבל על מה שהתפספס. והשקט השקט המוחלט שהיה בבית. שקט ביניהם ההורים שקט ביננו הילדים. דממת מוות. רצון במוות. מה דעתך על החלום? אולי יש לך משהו להגיד לי שיתיר את המועקה, שאני אחזור לתפקד. תודה, יום טוב לכולנו, אביגיל