רק עדכון קטן

הי ליאת, רק לספר שהיום עבדתי טוב.. לא היה לי מושג איך לחזור אליה אחרי איך שהתנהגתי. היה לי מביך נורא. אבל היה מצוין, אני חושבת. קשה. אבל טוב. אמרתי את כל מה שהיה לי לומר. הכל. מה הרגשתי לגבי עצמי, מה הרגשתי לגביה, מה היא עשתה שהיה לי טוב, מה הסתובב לי בראש תוך כדי. הפנטזיה שחלמתי בהקיץ תוך כדי ההתכווצות, למה התכווצתי ככה. ילדות מוקדמת, ילדות מאוחרת. בגרות. הכל. כל מה שיכולתי לומר אמרתי. זה הרגיש כמו נשיפת אויר ארוכה, מהקרביים עמוק החוצה, בלי לעצור. (כמובן שעצרתי, פה ושם, גם לחשוב וגם להקשיב למחשבות שלה, אבל בתחושה זה היה כמו לנשוף עד שהריאות נסחטות). ופתאם נגמר לנו הזמן. ממש ברגע. עבר כל כך מהר.. הייתי בחתיכה אחת, אבל כשיצאתי החוצה ממנה נרעדתי כל כמה צעדים. רעד פנימי כזה של חשיפה אמיתית. הרגשתי קצת את מה שהיא אומרת לי הרבה, על העולם הפנימי העשיר שלי. השארתי המון בחדר הזה היום.. היא עמדה ממש לידי כשנפרדנו בדלת... וזה לא היה חיבוק, אבל הנוכחות שלה הייתה בעדי. מחבקת. תודה ליאת, הילה