לא יודעת מה לחשוב

ליאת והפורום שלום. הייתי אצל הפסיכולוגית שלי חצי שנה בתדירות של 2 פעמים בשבוע [אני ביקשתי אחרי חודשיים כי הרגשתי שהמרווחים מפריעים לי ברצף]. לאחר מכן עזבתי לחודשיים בגלל שהייתי צריכה לטוס לחו"ל. מאז שחזרתי ביקשתי לבוא רק פעם בשבוע. במהלך כמה פגישות רצופות היא כל פעם בסוף הפגישה שאלה אולי אחזור ל-2 פעמים. לשאלתי למה כדאי הסבירה שנראה לה שרמזתי שאני רוצה. מה שלא היה נכון. לאחר כמה פעמים הסברתי לה שהעובדה שהיא כל פעם מציעה מתפרשת אצלי כלחץ ואני מבקשת שתפסיק ודיברנו על זה. גם אמרתי לה שאם ההסבר היה שזה יועיל לטיפול הייתי חושבת על כך. אחרי 2 פגישות היא שוב הציעה שנחזור ל-2 פעמים. שאלתי אותה למה כדאי. והיא ענתה שלדעתה זה יועיל לטיפול. בדיוק המילים שאמרתי לה. נעלבתי. כי הרגשתי שההסבר הוא תירוץ לגרום לי לבוא 2 פעמים. ולא בגלל שזה מה שהיא חושבת. אמרתי לה את זה ולא הצלחנו לדבר על זה באופן רציני. מאז אני מאוד פגועה ממנה. מרגישה שהגעתי למקום שלא בטוח שאכפת ממני באמת. בפגישות האחרונות אני בעיקר שותקת ולא מצליחה לדבר איתה. גם כי כבר איבדתי את האמון במילים שלה. [בגלל שהיא החליפה את הסיבה. וגם בגלל שהיא לא הקשיבה לבקשה שלי לא ללחוץ עלי עוד]. מה דעתכם?

אכן הבעיה היא לא ב-2 הפגישות או לא אלא בנושא האכפתיות. קלעת במדיוק. הבעיה שכבר פתחתי את זה איתה. מיד בשבוע שאחרי הפעם האחרונה. [לפחות ה-5 במספר שהיא הציעה]. התגובות שלה היו: 1. החלפתי סיבה כי אמרת שהסיבה הקודמת היא סיבה מרומזת ואם אני חושבת שזה יכול להועיל אז שאגיד ואז תשקלי. 2. היא אמרה שהיא מבינה שזו שאלה שאני שואלת את עצמי האם אני בידיים טובות. אמרתי נכון ושזה מאוד ערער אותי ופירטתי עוד. היא שתקה. אחרי 10 דקות הפגישה נגמרה. ויצאתי בתחושה שאין לה מה לומר. מאז כבר 3 פגישות שאנחנו רק שותקות. הבעיה שלי ליאת היא כזו: באחת הפעמים שהיא הציעה אמרתי לה שהיא לוחצת עלי והיא אמרה שהיא יודעת שאם תלחץ מידי חזק אז בכלל לא אסכים. אז היא יודעת שהיא לא צריכה ללחוץ הרבה. זה ניסוח שמאוד העליב אותי כי למה זה צריך להיות נסיונות שכנוע שאסכים. אם זה נכון ומתאים לי אז טוב ואם לא אז לא. ובגלל זה אני מתביישת לפתוח את זה שוב ושוב. כי אם היא אכן הציעה את זה ממקום שהוא פחות אכפתי [אנושי שגם לפסיכולוגים יש עוד מניעים. לצערי]. אני מרגישה שאני מעמידה אותה כל פעם במצב לא נעים בפתיחה של הנושא הזה. במיוחד שאני מרגישה שהיא מתחמקת ממתן תשובה ברורה. ואם נלך על האופציה הרחוקה שלא אכפת לה ממני במיוחד ויותר אכפת לה מהלוח זמנים שלה ומההכנסה שלה. אז זה מיותר. כי זה להעמיד כל פעם מראה מולה. ומה אני מצפה שהיא תגיד בכוח שאכפת לה. הרי אני לא רוצה אמירות סתם. סליחה על האורך ומקוה שלא נסחפתי. אני די במצוקה כי זה כבר כמה שבועות ואני לא יודעת איך להיחלץ מזה. ובגלל מה שפירטתי גם לא מסוגלת לדבר איתה. אולי זה הזמן לעזוב? חבל לי ככה.