טיפול וכסף

היי ליאת, אני קוראת ותיקה בפורום זה ורציתי לשתף בסיפור שלי לפני 4 שנים הייתי בטיפול שנה ,טיפול שלא מאד קידם אותי ועזר לי מבחינת תובנות ולהבין דברים לגבי עצמי. הייתי שרויה אז במצוקה ועיקר הטיפול התמקד בקשר שנוצר ביני לבין המטפלת ,היא הכילה אותי,ועמדה לצידי בתקופה מאד קשה,עד שנגמר לי הכסף,שיתפתי אותה בכך שנגמר לי הכסף ,אפילו כמה חודשים לפני שנגמר הכסף ובעקבות כך כמובן הופסק הקשר ,היא לא הסכימה בשום אופן לדבר על להוזיל את העלות (450 ש' לפגישה שזה סכום גבוהה מהממוצע) לא הסכימה בטענה שהיא קשה בעניין התשלום והגבולות שלה ברורים ומבחינתה זה או תשלמי 450 או תפסיקי את הטיפול היא לא רצתה להתגמש ,היא אמרה שהיא מוכנה להתגמש מחוץ לפגישות זאת אומרת במידה ועולה הצורך לדבר איתה יכולתי לדבר איתה אך לפעמים היתה חסרת סבלנות . להרגשתי הקשר ביננו היה טוב ,היתה כימיה מעולה,הרגשתי שהיא אוהבת אותי,שאני יקרה לה אך כשהודעתי לה על אילוצי מציאות ונגמר לי הכסף היא אמרה שהיא מצטערת שאין לה איך לעזור לי בנושא.ובכן נגמר לי הכסף אבל עדיין הייתי זקוקה להמשך טיפול ולפגישות (לאו דווקא איתה הייתי זקוקה לתמיכה ולעזרה) לאחר כחודשיים שלא הייתי איתה בקשר התקשרתי אליה עקב בעיה מאד קשה(אובייקטיבית)שהיתה לי וסיפרתי לה מה הבעיה והיא אמרה שאין לה שום רצון לשוחח איתי בטלפון למרות שהיא מבינה שקשה לי,והיא התנתה את העזרה לי שזה יהיה רק באמצעות פגישות בתשלום . אני מרגישה פגיעה מאד קשה ,אני מרגישה שהיא היתה שם בגלל הכסף שלי ,שהיא שיקרה לי,לא באמת היה אכפת לה ממני,אני לא מצליחה להשתחרר מהתחושות האלה,למרות שאני כבר לא מטופלת שלה וכמובן לא בקשר איתה אני מבינה שהיא לא מעוניינת בקשר אם אני לא מכניסה לה כסף אבל כואב לי שזה כל מה שאני שווה ,כאילו כשהיא מסתכלת עליי היא רואה רק כסף,צ'קים ,מזומנים,פרנסה,עבודה,זאת הרגשתי והיא זאת שנתנה לי להרגיש ככה.. לא מצפה שהיא תהיה איתי בקשר אבל לפחות כשאני מתקשרת אליה כשאני נמצאת במצוקה כן ציפיתי ממנה בתור אחת שאמרה שהיא אוהבת אותי ציפיתי לקצת יחס ,בשיחת הטלפון היא קטעה אותי בחוסר סבלנות שאין לה זמן לדבר והיא גם לא תדבר איתי אלא אם זה יהיה בפגישה טיפולית משולמת. לא היה אכפת לה שאני סובלת ,שעברתי משבר קשה,שאני מרגישה רע מבחינה נפשית ,לא היה אכפת לה שאני בוכה,שאני מתמוטטת ,שקשה לי...למה הכסף עניין כ"כ מרכזי אצלה כאילו היא שכחה שלא הכל בחיים זה כסף ? הטיפול הזה השאיר אותי מאד פגועה. אבל לפני שלושה חודשים עלה הצורך אצלי בלחזור לטיפול ,וגם שם אני מרגישה שהכסף הוא עניין מרכזי ,אני בהחלט חושבת שזה חשוב,אני בהחלט מבינה שהקשר הטיפולי מטפל-מטופל מושתת על כסף ואין מה לעשות.אבל למה זה גורם לי להרגיש כל כך רע? ולהרגיש כאילו הכסף זה האישיו העיקרי כאילו המטפלת מצפה לקבל את התשלום ולהיפטר ממני כמה שיותר מהר. בטיפול הנוכחי דיברתי עם הפסיכולוגית בטלפון על כך שקשה לי מאד כרגע,ורציתי שהיא תנסה לעזור לי והיא לא הסכימה, על אף שהראיתי מצוקה קשה מאד(לא עשיתי הצגה של מצוקה קשה באמת הייתי במצוקה)ניתקה את השיחה ולא חזרה אליי,כעבור שבוע היא חזרה אליי כדי להזכיר לי לשלם לה 300 שקל שאני חייבת לה, שילמתי לה את ה300 שקל ומאז לא חזרתי לטיפול מה שעצוב זה שאני צריכה טיפול וצריכה עזרה אבל אני לא מצליחה לסמוך על אף מטפל שוב ליאת,אני יודעת שנושא התשלום חשוב ומטפל צריך לקבל תמורה נקודה,אבל קשה לי לסמוך. מה דעתך?

הי, אני מבינה שנפגעת מאוד ונראה לך שלמטפלים לא אכפת, זה משהו שאצלי כל הזמן על הכוונת, האם אכפת או לא? (אולי זה לא רק הכסף?)כרגע אני נאלצת לעזוב טיפול לא כי הוא נגמר אלא בגלל הכסף ואחרי שנתיים של טיפול..אז מבינה..לעומתך אני מלכתחילה הלכתי על טיפול זול יותר כלומר דרך קופת חולים...ואפילו היא הסכימה להמשיך אחרי שנגמרו מספר הטיפולים שמותר לתקופה מסויימת והמשכתי לבוא באותו סכום...ועדיין זה קשה לעזוב כי אין כסף... בכל מקרה אני מציעה מלכתחילה שתלכי לטיפול זול ולא פרטי אם אין לך את הכסף..אולי בטיפול הראשון לא ידעת זאת אבל בשני כבר כן..מבינה? כדאי ללכת על טיפול זול יותר לדעתי ולבדוק כמה כסף את מוכנה להשקיע לפני הכניסה למחוייבות וההתקשרות למטפלת...מניסיון....אני לא חשבתי שהטיפול שלי יהיה ארוך כל כך כי לא הייתי בטיפול אף פעם לפני שנכנסתי לטיפול ולא כל כך ביררתי כי הייתי במצב שלא היה לי הזמן...כלומר די דחוף היה להתחיל...חבל שלא תכננתי אחרת אבל אני מציעה לתכנן אולי גם את משך הטיפול...במיוחד כשאת יודעת שאת נכנסת שוב למחוייבות כספית....

בטיפול הראשון לא ידעתי מראש שבמשך הזמן תהיה לי בעיה כלכלית,מצב כלכלי זה משהו שיכול להשתנות מכל מיני סיבות,במקרה שלי זה היה פיטורין מהעבודה. זה היה מצב זמני שלא היה לי כסף במידה והמטפלת לא היתה מוכיחה לי עד כמה חשוב לה רק הכסף הזה הייתי עושה את כל המקסימום האפשרי להישאר בטיפול בטיפול השני המצב הכלכלי שלי מאפשר את המפגשים אחת לשבוע 300 שקלים זה משהו שאני יכולה לעמוד בו העניין הוא ששוב המטפלת מוכיחה שזה הדבר היחידי שמעניין אותה ,יותר ממצבי הנפשי,יותר מאיך אני מרגישה ויותר מהכל.אני משלמת לה בזמן חוץ מפגישה אחת שלא שילמתי ובאותו שבוע היתה לי פגישה וביטלתי אותה כי לא היתה לי אפשרות להגיע ,באותו שבוע שלא היתה פגישה התקשרתי אליה סיפרתי לה שקשה לי לשרוד את היום וקשה לי להעביר את השעות ,היא לא היתה מוכנה לדבר איתי בכלל ,היא אמרה שהיא לא יכולה לעזור כשאני לא מגיעה לפגישות,כמה ימים לאחר מכן התקשרה לא חלילה כדי לשאול איך אני מרגישה התקשרה רק כדי להזכיר לי שיש לי חוב מלפני שבועיים. העניין זה כבר לא המצב הכלכלי שלי אלא למה אני לא מצליחה להיות חשובה לה ורק הכסף שאני משלמת זה הדבר העיקרי. במקרה שלך המטפלת שלך באה לקראתך בתשלום למרות שנגמרו המפגשים באותו סכום ובעוד הרבה מקרים מטפלים מוכנים להתגמש..אצלי זה פשוט לא קורה. ואני כבר לא מבקשת להתגמש ,לפחות שלא יראו לי שהכסף חשוב יותר ממני כי זה הרושם שהתקבל משתי המטפלות יקרה,את לא צריכה להפסיק טיפול יש לך אופציות לטיפול חינם בבריאות הנפש את רק צריכה למלא כמה טפסים והם מזמנים אותך לפגישה מבינה שזה לא פשוט לעזוב כי נקשרת למטפלת ,נוצר בינכן חיבור אחרי תקופה של טיפול ,מה שנשאר זה לעבד את תהליך הפרידה שלכן ,ואל תתיאשי יש אופציות בבריאוצ הנפש זה בחינם .תנסי.

קודם כל תודה אני לא חושבת שאני מנסה להביא את הדברים לקצה שהיא תרגיש מנוצלת ,להיפך ,אני כמעט ולא מתקשרת בין הפגישות אלא אם זה משהו דחוף שלא מאפשר לי "למשוך" עד לפגישה,אין לה כל סיבה להרגיש מנוצלת אלא אם כן עשיתי או אמרתי משהו שאיני מודעת אליו.ואני לא אמרתי משהו כזה(מקווה שלא) ברור לי שהפגישות הן תמורת תשלום ושזוהי עבודתה ומגיע לה לקבל תשלום עבורה והיא לא צריכה לבטל את עצמה.. אני מרגישה שהעניין הכסף והתשלום חשובים לה יותר מידי עד כדי שהיא מבטלת אותי(לא אני אותה..) זאת אומרת שאם אני במצוקה יותר חשוב לה המסגרת של הטיפול והתשלום ואחר כך חשובה לה הידיעה שאני במצוקה,וכשאני במצוקה אני לא מרגישה שהיא מראה אכפתיות. אולי משהו במחשבה שלי הוא לא נכון אבל המחשבה שלי היא שאדם במצוקה והוא סובל יותר חשוב לתת תמיכה זה יותר חשוב מלהכניס את נושא המסגרת של הטיפול והכסף. כשאני פונה אליה במצב של מצוקה והיא מכניסה את נושא המסגרת זה גורם לי להיסגר ,לא לרצות לשתף אותה,זה מעליב אותי. אני רוצה תמיכה בשעת מצוקה ולא לקבל כל הזמן "שטיפות" לגבי מסגרת טיפולית וכסף,ומאכזב אותי שזה לא קורה הרי היא יודעת שאני מטופלת שמשלמת בזמן מעולם לא קרה שלא שילמתי לה ,אולי קרה שנוצר חוב והוא שולם לה תוך שבוע -שבועיים אני פשוט מרגישה שאני לא האישיו פה אלא רק התשלום

נזכרתי בעוד משהו שהיה עם המטפלת הראשונה (זאת שלוקחת 450 ) כשנושא הכסף עלה בטיפול,כשקיבלתי את הבשורה שהולכים לפטר אותי עוד כחודש שיתפתי אותה בחששות שלי שאהיה מובטלת כי חששתי להיכנס לדיכאון מאבטלה וגם אני ריאלית חששתי מהנושא הכספי ובאותה שיחה גם ביקשתי את ההנחה בתשלום או לפחות הנחה זמנית ,היא אמרה שאני אוכל לשלם לה 450 כי אני אקבל פיצויי פיטורין אז אוכל לשלם לה ואני התרגזתי בתוך תוכי מה היא נכנסת לי לכיס זו חוצפה(לא אמרתי לה שהיא חצופה פשוט התאכזבתי וכעסתי ואכלתי את עצמי מבפנים)בסוף רק אמרתי לה אני מצטערת שאת לא מאמינה לי אבל אם אני מבקשת הנחה זה סימן שקשה לי לשלם , היא אמרה אני מודה שאני נוקשה בעניין התשלום אבל אני רכה בדברים אחרים. ונכון היא היתה רכה ,אדם נעים ואמפטי עם נשמה גדולה.אהבתי אותה. ועוד מקרה שקרה ואני רוצה לשתף אותך ולשמוע מה דעתך, פעם אחת(זה קרה פעם אחת בלבד) הבעתי רצון לשים קץ על חיי (בשיחת טלפון) והיא כעסה שאני מדאיגה אותה ,אמרה לי שלא תהיה פגישה שבוע הבא והיא תחשוב על זה ותעדכן אותי אם אנחנו ממשיכות,בסוף היא עדכנה אותי שאנחנו ממשיכות ושהיא מצטערת שהיא השאירה אותי כל הסופשבוע בהרגשה רעה והיא הודתה שהיא אוהבת אותי ושהיא חשבה עליי כל הסופשבוע והיא דאגה לי,היא גם אמרה פעם שהיא דאגה לי כמו שהיא היתה דואגת לבת שלה אם היה קורה לה דבר כזה. אני איבדתי אמון במטפלים ואני זקוקה לטיפול החיים האישיים שלי בבלאגן אני צריכה אוזן קשבת ויד מכוונת אבל אין לי אמון בפסיכולוגים

אני נקלעתי למצב אישי קשה מאד. והמטפלת הסכימה להוריד לי מ- 350 ל200 ש"ח חוץ מזה התקשרה אלי כל כמה ימים להתעדכן במצב. וכשהבינה שלא באשמתי הנתונים רק מחמירים. הציע לי לא לשלם בסוף הפגישה. (ולא להשאר חיבת!) ואני סרבתי נחרצות. למרות המצב המתדרדר. ושלמתי. כנראה אני הרווחתי מטפלת שהיא אישיות דגולה, ובעלת אמצעים ויכולת ספיגה כלכלית ... ואני מעריכה אותה כפליים- כשאני קוראת את דבריך. רק תדעי שיש מטפלות גם אחרות! מנסיון!

ברור לי שיש גם מטפלות אחרות.במילא לא הרגשתי בנוח לבקש הנחה בתשלום אבל לא היתה לי ברירה.ההסבר שלה היה שיש לה גבולות מאד נוקשים בענייני תשלום,היא גם אמרה שהיא מאמינה בי שאני אמצא עבודה חדשה,ושאני אקבל פיצויי פיטורין וזה יאפשר לי לשלם 450 אז ההנחה לא מוצדקת. תודה ששיתפת בסיפור שלך נירית

גם אצלי היא התגמשה בעניין הזה....אבל פעם היא אמרה לי משהו ואני חושבת שהיא צדקה, הייתה תקופה שהגעתי לפגישה נוספת אם הייתי צריכה ויכולתי בשעה ויום מסויימים..ואז היא הכניסה מישהוא אחר באותו הזמן שאני הייתי באה אליה (בפעם הנוספת) למרות שאמרה לי לפני אם אני רוצה את השעה הזו או שהיא מכניסה מישהוא אחר...כלומר היא כן התייעצה איתי ואמרה שהיא לא יכולה לשמור את השעה הנוספת אם אני לא מתחייבת עליה שהיא צריכה להתפרנס....כאילו פגעתי לה בהכנסות....בהתחלה נעלבתי כי היא ידעה שאני יכולה רק בזמן המסויים הזה להוסיף עוד פגישה ומצד שני באמת לא כל פעם הייתי באה לפעמיים בשבוע רק לפי הצורך...והיא צדקה, זאת הפרנסה שלהם..עם כל הקושי שלנו....ומצד שני אפשר להתגמש גם...